רצג

[אך הנה כל זה כו' אני הוי' לא שניתי] (ג)

אך הנה כ"ז הוא כשמקיים המצוה כדבעי שהוא בבחי' הוויתור, אבל כשהוא ח"ו עובר רצונו ית' ואין הכוונה על עבירה בפו"מ כ"א אפי' כשהקדש א"ע במותר לך אינו כדבעי, ע"ז צריך לעשות תשובה.

והענין הוא דהנה כתיב אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, שהנביא מתמה א"ע מפני מה אין להם כלות הנפש מההתבוננות דאני הוי' לא שניתי, וענין ההתבוננות הוא כי גבוה מעל גבוה שומר כי לכל נברא ונברא יש שרש ומקור למעלה, ושרש כולם הוא ד' חיות המרכבה עד רום המעלות, כי ד' פרצופי אצי' נק' ג"כ בכללות ד' חיות המרכבה ומהם נתהווה ריבוי רבבות עולמות, וכולם אינם תופסים מקום כלל ושוה לפניו ית' בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, מפני שכולם נתהוו משם וזיו והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיות כמ"ש מלכותך מלכות כ"ע. וגם לפי הפי' שנת"ל בפי' יוצר בראשית דמקור ההתהוות הוא ממדות עליונות ג"כ א"ש כי מדות לגבי מוחין אין ערוך. ובאמת גם שכל ומדות הם רק הארה בעלמא כי שכל ומדות ג"כ אינם עצמות הנפש כ"א לבוש, אלא שהוא לבוש המתאחד עם הנפש כמו הגוף, והרי אין ערוך הגוף לגבי הנפש. ואפי' לפי הפי' ששרש הכלים הם מהרשימו, מ"מ הרשימו ג"כ אינו אלא הארה לגבי' ית'. ומשום הכי מתמה הנביא שמחמת זה ההתבוננות צריך לבוא בכלות הנפש מעומקא דליבא במס"נ ממש. אך התירוץ ע"ז הוא ואתם בני יעקב, שהם בני יעקב שנתלבשו בבחי' עקביים ובפרט בעקבתא דמשיחא שההסתר גדול מאד.

והענין דהנה כתיב כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו שבכאו"א מישראל יש בו שם הוי' וקוצו של יו"ד. וביאור ענין זה הנה בכל נפשות ישראל יש בחי' אהבה הטבעית המוסתרת ומוטבעת בטבע נפשו האלקית שלא להיות נפרד ח"ו מיחודו ואחדותו ית', ואין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות המטעה אותו לומר שאעפ"כ עודנו עומד ביהדותו, כי היצה"ר אין מסית בתחלה לאדם לעשות עבירה בפו"מ, אלא בתחלה מסית לדברים קטנים ואומר שעי"ז אין נעשה עדיין נפרד עד שמסיתו אח"כ לעבירה בפו"מ, וכמ"ש הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבותות העגלה חטאה, וכמו שאנו רואים דבשעה שאדם מתאווה תאוה יכול לעשות בשעת מעשה דברים ושטותים נוראים, הגם שהוא בעצם בר שכל ומדמה בנפשו שאין שום אדם רואה ומבין השטותים שלו, ובאמת הוא שקר שכ"א מכיר