רצב

והענין כי הנה איתא בזהר אלמלא דינא לא אשתכח בעלמא לא הוי [ידעי] ברזא דמהימנותא, ולכאורה אינו מובן הגם שהזהר מפרש על לוים ששרשם מקו השמאל מ"מ הרי דין בכ"מ אינו למעליותא והאיך אמר שבלעדי הדין לא הוי ידעי ברזא דמהימנותא. אלא הפי' שהדין הוא הדין ומשפט שעושה בנפשו כמ"ש כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו כי בינונים זה וזה שופטן ותמיד הוא מלחמה עצומה, וע"י דין ומשפט שעושה בנפשו כמ"ש בתניא, שהן אמת שהוא מותר ע"פ התורה ואינו אפי' בקדש א"ע מ"מ הרי אינו חובה לעשות את הדבר, על כן צריך לאכפייא א"ע ולשלוט ביצרו ולא לעשות את הדבר ההוא אפי' בדברים ההכרחיים ועי"ז מושיע את הנה"א שהוא האביון, וע"י הדין ומשפט שעושה בנפשו מציל את העשוק מיד העושק, וזה"ע הוויתור ועי"ז מאיר ומתגלה מדריגת הוא.

והנה ע"י ברכת המצות נמשך ג"כ כל הגילויים עליונים, כי הנה על המצות מברכין עובר לעשייתן. והענין כי הנה ארז"ל למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע כדי שיקבל עליו עומ"ש ואח"כ יקבל עליו עומ"צ, כי מצות הן רצה"ע ב"ה אשר רצון הוא אותיות צנור שכל מצוה הוא פרט רצון, וצריך לקבל עליו בתחלה קבלת עול לבעל הרצון ואח"כ יקבל פרטי רצונותיו, וזהו ע"ד הקדימו נעשה לנשמע, והגם שנשמע הוא ג"כ ביטול הרצון היינו כששומע הדבר מה שמצווה ועושה הדבר ההוא מחמת שהוא בטל להמצווה, מ"מ אין זה ביטול גמור עדיין, כי הרי שמע בתחלה מה לעשות ואפשר שהי' לו השערה במוח שהוא טוב הדבר לכן הוא עושה, אבל אם לא הי' טוב הדבר לא הי' עושה, אבל הקדמת נעשה הרי אינו יודע עדיין מה שיצווה ומקבל על עצמו לעשות כל מה שיצווה בין טוב ובין רע ה"ז ביטול הרצון לגמרי, והוא עצם הקבלה כללית מבעהר"צ, וזה"ע קבלת עומ"ש הקדום לקבלת עול מצות. וזהו ג"כ ענין עובר לעשייתן, כי עשייתן הוא כמו הנשמע שלאחר הנעשה היינו העשי' ממש, וכמו והיה א"ש תשמעו כו' ולעבדו כו' וה"ז הקבלה מפרטי המצוה ועושה המצוה כמו שהיא מלובשת בגשמיות, והרי צריך לקבל על עצמו בתחלה הקבלה מבעהר"צ. וזה"ע הברכה שצריך לברך קודם עשיית המצוה ואח"כ יקבל עליו עול המצוה, וזה"ע עובר לעשייתן. וז"ש עובר לסוחר לשון עובר הו"ע מקיף שעי"ז נמשך מקיפים עליונים.