רפח

הוא בא בזה הטענה עצמו עוד הפעם, אך באמת הוא טענה אחרת כי בקרי"ס הי' טענתו עד עכשיו היו כו', ולע"ל יאמר אלו ואלו דקדוק הלשון אלו ואלו היינו שהבין שנדחה בקרי"ס בלא טענה אלא כי גילוי יצי"מ הי' ע"י ממה"מ, ובקרי"ס כתיב מה תצעק אלי בע"ק תליא מילתא, וטענתו לע"ל כי זה הבחי' הוא אשר קמי' כחשיכה כאורה ושם אין נוגע מעשה התחתונים כלל כי אם צדקת מה תתן כו' ואם רבו פשעיך כו' וא"כ מפני מה אלו יורדים לגיהנם.

אך ע"ז ביקש משרע"ה ונפלינו אני ועמך ביקש שלא תשרה שכינה על אוה"ע, כי ארך אפים ראה שמאריך אף גם לרשעים כו' וכדי שלא יהי' יניקה לחיצונים ג"כ, על זה הי' בקשת משה, והבטיח לו הקב"ה גם את הדבר הזה אעשה, הא אלו לא הבטיח לו הי' שורה, וכמו בבלעם הגם שהי' מזוהם כו', והגם כי כתוב בו ל' ויקר ל' קרי, מ"מ הרי הי' עליו השראת הנבואה, לפי שהוא ית' כל יכול וכחשיכה כאורה כו' גם חשך כו', וע"ז ביקש משה ונפלינו שגם בחי' פלא עליון יומשך לנש"י דוקא, ולכן יודחה לע"ל ג"כ.

ובזה יובן ג"כ מ"ש אני ולא מלאך ולא שרף ולא שליח כי אינם יכולים להתלבש במצרים ערות הארץ מקום הטומאה כ"א מצד עצמותו ומהותו אשר כחשיכה כאורה הוא הוא אשר גאלם ממצרים, והמלאך אין יכול להיות כלי ושליח לגילוי בחי' זו, כי א"א לו להיות שליח בלתי התלבשות, ובחי' שלמעלה מסדר השתלשלות א"א להתלבש בו. וצריך לומר שמצד גילוי העצום הזה גם במצרים ממש הי' איזה הרגשה, והגם כי ביצי"מ הי' כל הגילויים דרך מעבר, מ"מ צ"ל דשאני זה המעבר מכל מקום שאנו אומרים מעבר, והראי' דהרי את השמים ואת הארץ אני מלא ואינו נעשה מזה שום שינוי, וא"כ הגם שזהו ג"כ מעבר אבל באופן אחר ולכן גם בגשמי' מצרים נרגש איזה ביטול, ולכאורה האיך אפשר להיות מעבר כזה דרך מצרים, אך כמו שיתכן בבלעם שהי' מזוהם שישרה עליו רוח נבואה כן יתכן במצרים ג"כ.

ובזה יובן ג"כ המאמר דאני ולא אחר, דהבעל הגדה מתרץ הקושי' א"כ דיצי"מ הי' גילוי עצום כזה האיך יומשך משם שינקום ממצרים, עז"א אני הוא, כי אני קאי על עצמותו ומהותו, והוא קאי על מקיפים דבינה כמ"ש ועבד הלוי הוא והלוים הם מקו השמאל בינה, כי הוא מורה על דבר הנעלם, וזה מורה על גילוי, והוא על הנעלם היינו מקיפים דבינה, וכאשר נתחבר אני והוא עי"ז ולא אחר, ולכן בלוים כתיב והעבירו תער כמו שפרצוף אימא פנוי מן השערות, וזהו מ"ש עבדים היינו לפרעה במצרים או"א שהלבישו לזרועות דא"א, וזהו ג"כ מ"ש עד שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה בכבודו ובעצמו, בעצמו היינו מהותו ועצמותו, כבודו היינו מדריגת משה.