רפז

והענין דהנה ארז"ל בשעה שאמר הקב"ה נעשה אדם אמר להמלאכים חכמתו גדולה משלכם, וענין חכמתו הוא מה שנת' במד"ר שקרא שמות לכל, לזה נאה לקרות שור ולזה נאה לקרות חמור, ואם נאמר שהשם הוא הסכם בלבד מהו החכמה של אדה"ר, אלא הפי' שלכל נברא ונברא אותיות שמו מחיים אותו, כמו שור אותיות שי"ן וא"ו רי"ש מחיים אותו, ולחמור אותיות שמו מחיים אותו, ובשל"ה איתא שאדה"ר ידע בשכל אנושי סוד הכסא, והיינו שידע והכיר מכל נברא שלמטה חיותו וכוונתו במרכבה עליונה, ואיתא שם במד"ר ששאל לו ואתה מה שמך א"ל לי נאה לקרות אדם שנבראתי מן האדמה, וא"כ שם אדם מחי' כללות המין של אדם, אך זהו חיות כללי וכן לכל נברא בפרט אותיות שמו מחי' אותו כמו למשל שם ראובן אותיות ראובן מחי' אותו שבאלו האותיות כלול חיותו מנפשו. אך זהו דוקא כמו שהוא בפ"ע אותיות שמו מחי' אותו, אבל בקריאת הזולת שקורא אותו בשמו הרי אין בזה חיות, וא"כ הגם שעצמיות מהות האדם נפנה ע"י קריאה זו מ"מ אין זה כ"א חיצוני' דחיצוני', שהרי בהשם עצמו החיות מצומצם מאד, אך מ"מ הרי מחי' אותו, אבל לגבי הזולת אין זה חיות כלל. וכמ"כ יובן למעלה שאמר אדה"ר לך נאה לקרות אדנ"י שאתה אדון על כל בריותיך ושם אדון מורה על מקור התהוות ויש בו ג"כ ב' הבחי', קריאת שם שלגבי עצמו שאינו יכול לבוא לקריאת השם לזולתו, וקריאת השם לזולתו, ועד שלא נבה"ע הי' השם כלול ובטל בעצמותו כמו זיו השמש בהשמש, והגם שלכאורה אינו דומה שם לזיו שהשם הוא חיות ולא זיו, אך באמת הרי כללות החיות הוא ג"כ רק זיו שהרי כתיב נעשה אדם בצלמינו והוא הזיו מאדה"ע והזיו הוא ג"כ חיות.

והנה יצי"מ לא הי' אפשר להיות משם הוי' דלתתא שהוא סדר השתלשלות כי ע"פ סדר ההשתל' הי' קשה לדחות המדה"ד, כמ"ש במד"ר אר"ח בר"ח בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמא"ל המלאך לקטרג אותן, ור"ח בר"ח פירשה משום אביו משל לרועה שהי' מעביר צאנו בנהר, בא זאב להתגרות בצאן, רועה שהי' בקי מה עשה, נטל תיש גדול ומסרו לו אמר יהא מתגושש בזה עד שאעביר את הנהר, מה עשה הקב"ה מסר לו איוב שהי' מיועצי פרעה כו', אמר הקב"ה עד שהוא מתעסק עם איוב ישראל עולים לים ויורדים ואח"כ אציל את איוב, וה"ז דחי' בלא טענה אלא שהגילוי הי' מלמעלה מסדר השתלשלות.

וזהו שאנו אומרים מצה זו שאנו אוכלים על שום מה ע"ש שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה, ופי' מלך מלכי המלכים, מלכים הוא יוסף ויהודה כמ"ש כי הנה המלכים נועדו זה יהודה ויוסף והוא יחוד זו"נ, מלכי הוא חו"ב, מלך מלכי המלכים הוא כתר וכמ"ש ובמורא גדול זו גילוי שכינה, ומחמת הגילוי העצום גם למטה לא הספיק בצקת כו' להחמיץ, הגם שהי' שהות להחמיץ כי הקרבן פסח הי' בחצות הלילה וכתי' ויאפו עוגות מצות כו' ופי' הת"י בחמה, אלא מפני שהאיר מלמעלה מהזמן בזמן הי' הזמן בטל.

והנה לעתיד יקטרג ג"כ הס"מ על נש"י אלו ואלו עוע"ז מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אינם יורדים. ולכאורה אינו מובן הרי טען פעם א' בקי"ס ולמה