רפו

שבפני שור, אבל עכ"פ השרש שלהם מפני אדם, ובכללות הנק' אדם יש בו ג"כ חכ' הנק' בשם אב, מ"מ לא נקראו בנו יחידו, כי פנימית אבא הוא פנימית עתיק ולא ידעתי הטעם, וידוע הפי' שלא ידעתי הטעם היינו שהוא למעלה מעלה מטעם ודעת ושם הוא שרש נש"י, ובכאו"א מישראל ישנו לזה הבחי', ולכן יש בכחם למסור נפשם על קדוה"ש לכן הם דוקא נק' בן יחידו והם מובדלים להבדיל כו' מנפשות אוה"ע, והגם שיש דיעות בגמ' אם יש אב לעכו"ם, והשיטה המהלכת הוא לפי הדיעה שאין להם אב, מ"מ הרי עשו הוא בנו של יצחק, ואעפ"כ נש"י דוקא נק' בנו יחידו של הקב"ה בן של יחיד והם בנו יחידו, ומחמת אהבתם מתנקם מהקמים עליהם וכמ"ש יצרנהו כאישון עינו כל הנוגע בהם כאלו נוגע בבבת עינו, וזהו ביד חזקה שהיא הימין היתה כבושה בכדי להוציאם ממצרים ועשה בהם שפטים והי' שינוי שלא ע"פ הטבע.

אך עדיין צ"ל הלא כתיב ועברתי דמשמע דקאי על א"ס עצמותו ומהותו והאיך שייך שמבחי' זו הי' העברה ממדה"ר למדה"ד, אך בכדי להבין זה צ"ל מה שסידרו בעלי הגדה אני הוי' אני הוא ולא אחר, דמהיכא תיתי לומר שיצי"מ הי' ע"י אחר הלא האותות והמופתים גלוי ומפורסם לכל והאיך יאמרו שהגאולה הי' ע"י אחר ח"ו, ועוד מי הוא האחר, דהרי קחשיב מלאך ושרף ושליח שהם כנגד ג' עולמות בי"ע ועל ידם לא הי' הגאולה, ואצי' הרי הוא אלקות ממש וא"כ מי הוא האחר.

אך הענין הוא דהנה איתא בפדר"א עד שלא נבה"ע היה הוא ושמו בלבד, וידוע הקושי' דאם לא הי' עולם מי קראו בשמו שהשם אינו שייך אלא לזולתו. והענין דהנה כתיב ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בגווייהו שיש ב' שמות, שם הוי' דלתתא שפי' הוי' מלשון מהווה שהוא כללות ע"ס יו"ד חכמה, ה' בינה, וא"ו ו' מדות, ה' אחרונה מל', והוא השם של סדר השתלשלות. ושם הוי' הב' שלמעלה מסדר השתלשלות ופסיק טעמא בגווייהו, ועד שלא נבה"ע הי' השם כלול בעצמותו כו' והשם הוא הכח ויכולת לבריאת עולמות, וקודם שנבה"ע הי' כלול בעצמותו, והגם שהי' בטל שם בתכלית הביטול עד שלא הי' עולה בשם כלל מ"מ הרי הי' שם בתוקף גדול וכמו זיו השמש המתפשט ומאיר לארץ ולדרים עליה ויש צמחים הגדילים מהשמש, ואותו הזיו בעצמו כמו שהי' כלול בהשמש הגם שהי' בטל שם בתכלית הביטול מ"מ ה"ה באופן היותר נעלה, שהרי שם הי' הזיו במדריגת מאור ואח"כ הוא בבחי' זיו, וכן יובן בקריאת השם שקורא לזולתו כי בפ"ע א"צ להשם, מ"מ הרי אינו דומה כמו שהוא בפ"ע לקריאת השם לזולת, והגם שעצמות מהות האדם נפנה ע"י קריאת השם מ"מ אין זה כ"א חיצונית כי אינו דומה למהות השם כמו שהוא בפ"ע.