רפה

ולהתלבש במצרים מקום הטומאה כמשית"ל, כ"א הקב"ה אשר קמי' כחשיכה כאורה, וא"כ למה הי' נצרך להסימנים. אלא הענין שבני ישראל ע"י סדר עבודתם הי' נצרך להם לבוא לבחי' אגודת אזוב ומשקוף והמזוזות בהתחלת העבודה שעי"ז הי' יכול להיות אח"כ יצי"מ. אך גם זה אינו מובן לכאורה הלא ביצי"מ הי' גילוי ממה"מ הקב"ה כמ"ש ובמורא גדול זו גילוי שכינה ושם אין נוגע מעשה התחתונים כלל דקמי' כחשיכה כאורה וא"כ אין שייך העלאת מ"ן לבחי' זו.

אך בכדי להבין זה צריך להבין מ"ש ועברתי בארץ מצרים מהו הל' העברה, מהיכן עבר, והאיך שייך לומר לגבי' עבר כי לשון עבר הוא ממקום למקום והלא מלא כל הארץ כבודו. והנה במד"ר אמר ר"ל מהו ועבר ה' אמר להם הקב"ה עובר אני על הדבר אשר אמרתי, משל למלך שהלך בנו לברבריאה עמדו הברבריים וקבלו אותו ועשו אותו מלך עליהם, שמע המלך ואמר מה כבוד אני עושה לאלו שגידלו בני והמליכוהו עליהם, אלא אני קורא שם אותה המדינה ע"ש, חזרו אחרי ימים וקללו בנו של מלך ושעבדו אותו, אמר המלך אני עובר על מה שכבדתי אותם יוצא אני ועושה עמהם מלחמה ומציל את בני. כך ירד יוסף למצרים וקבלו אותו ועשו אותו מלך עליהם שנאמר ויוסף הוא השליט כבדו את יעקב כו', אמר הקב"ה ומה כבוד אני עושה למצרים הריני קורא אותה בשמה של ג"ע שנאמר כגן הוי' כארץ מצרים, כשחזרו ושעבדו בהם אמר הקב"ה ועברתי באמ"צ חוזר אני מאותו כבוד ואעשה אותה שממה שנאמר מצרים לשממה תהי', נמצא מפרש המד"ר שעבר ממדה למדה ממדה"ר למדה"ד.

והענין כי הנה דרשו רז"ל ע"פ ה' ארך אפים שמאריך אף אף לרשעים וכמ"ש הטוב כי לא כלו רחמיך, והנהגת העולמות הוא ג"כ ע"פ מדה"ר כמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, וכמו שאנו מבקשים ברחמיך הרבים רחם עלינו וא"כ מדתו מדה"ר, וביצי"מ כתיב כי ביד חזקה הוציאך וארז"ל כל מקום שנאמר יד אינו אלא ימין, שימין הוא מדה"ר והעביר על מדתו ועשה דינים במצרים, כמ"ש ימינך ה' תרעץ אויב אע"פ שמדתו לרחם ולהטיב לברואיו, והכל מחמת אהבתו לישראל, כמשל האב שיש לו בן יחיד ובעבור אהבתו שרוצה לעשות חסד עם בנו יחידו כובש חסדו וכועס על אחרים המצערים את בנו יחידו ומתנקם מהם שלא כמדתו, וככה ממש נש"י נקראו בנים למקום כמ"ש בני בכורי ישראל וכמ"ש בנים אתם להוי' אלקיכם והם נקראים בנו יחידו של הקב"ה, כי נפשות אוה"ע לפי דברי התוס' יש להם גוף בפ"ע ששם הנפשות שלהם, ולפי פי' רבינו שרשם מפני אדם