רפ
מושיב יחידים ביתה, וצ"ל מהו השייכות זל"ז. והנה רז"ל דרשו ע"פ זה כשהי' לו דבר לא תבע אלא ממני כמ"ש ויקחו לי תרומה ויקחו להם איש כו', וכשהי' לי דבר לא תבעתי אלא ממנו שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וימת כו' ויאנחו בני ישראל מן העבודה כו', וצ"ל מהו ענין כשהי' לו דבר, דבשלמא גבי ישראל יתכן כשהי' לי דבר היינו כשיש איזה חסרון בכנס"י מבקשים מהקב"ה שיתמלא החסרון, אבל האיך שייך לומר כשהי' לו דבר לא תבע אלא ממני דאיזה דבר חסר לו ית' ח"ו, הלא אנת הוא שלימותא דכולא, ועוד מהו ענינו שמבקש מנש"י שיושלם הדבר. וגם צ"ל מה שמצינו שנק' הקב"ה בשם איש כמ"ש ה' איש מלחמה, ולע"ל נמי כתיב והי' ביום ההוא תקראו לי אישי, והלא כתיב כי אל אנכי ולא איש.
אך בכדי להבין כ"ז צריך להקדים להבין ענין ההפרש בין גלות לגאולה, דהנה הגלות נק' בשם עיבור כמ"ש בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה כו', וחבלי משיח נק' חבלי לידה כמ"ש הרינו חלינו מפניך ה', וגאולת ימי המשיח שיהי' במהרה בימינו נמשל ללידה כמ"ש כי חלה גם ילדה ציון את בניה, וכשישראל נתונים בצרה ח"ו כתיב כי באו בנים עד משבר. והנה בעת הגלות כתיב הוי' ממרום ישאג פי' כמ"ש בזהר דסליק קוב"ה לעילא וכתיב רחל מבכה על בניה כי איננו ופי' בזהר דקאי על הקב"ה כי איננו בגו בנהא דסליק כו', ופי' קוב"ה היינו סוכ"ע וממכ"ע פי' שסילק שכינתו וגילוי אלקותו מהתחתונים ודומה לעיני בשר כאלו העולם דבר בפ"ע.
והענין דהנה אנו אומרים בק"ש הוי' אחד וצ"ל מלת אחד שאינו מורה לכאורה על אמיתית יחודו ית' שהוא לבדו הוא ואפס זולתו ואין מלת אחד מורה ע"ז שהרי יש אחד המנוי וא"כ היה צ"ל הוי' יחיד. אלא ע"כ שמלת אחד מורה יותר על ענין אחדותו ממלת יחיד, שענין יחיד הוא שמצד עצמותו ומהותו הוא יחיד ומיוחד והוא ברא ויצר כו' אבל לאחר שנתהווה העולם הי' אפ"ל ח"ו שהעולם הוא נפרד בפ"ע ולכן אמרו אחד שפירושו כמארז"ל שהוא אחד בז"ר ובארץ וד' רוחות העולם, שהוא בחי' ו"ק העולם בחי' התחלקות ופירוד ואעפ"כ שורה ומתגלה יחודו ואחדותו ית' ואינון מתייחדין באחד שכולם בטלים לגבי אור ה' השורה ומתגלה בהם והם ו"ק גשמיים ווא"ו קצוות רוחניים וכמ"ש לך הוי' הגדולה והגבורה כו' פי' שבחי' גדולה וגבורה כו' בטלים לו ית' שאינם נקראים בשם גדולה וגבורה כלל כו', שהכל בטלים אליו ית' ולפניו כחשיכה כאורה.
והנה בעת העיבור דהיינו בימי הגלות סליק בחי' אחד לבחי' יחיד היינו שאינו שורה ומתגלה יחודו ואחדותו ית' בתחתונים וכדכתי' ביום ההוא דהיינו
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.