רסו

באמת יש במחשבה ב' בחי' עצם המחשבה ועומק המחשבה, כי עומק המחשבה אינו כמו המחשבה שהוא לבוש להשכל, אלא עומק המחשבה השכל כולו מלובש בהמחשבה עד שאינו יכול לחשוב כלל איזה דבר, ועומק המחשבה הוא לבוש לתעלומות הלב, וכמו שאנו רואים דכאשר יהי' אצל אדם איזה ענין הנוגע לתעלומות הלב ה"ה מלובש כולו בהמח' עד שהמח' מחשבת בזה הענין בלי רצונו כלל והוא מפני שהוא לבוש לתעלומות הלב.

והנה בד"כ מחדו"מ נק' לבושים אבל שכל ומדות הן עצמיות הנפש כמשנ"ת בסש"ב. אך באמת גם שכל ומדות אינם עצמי' הנפש ממש כ"א שהם לבושים המתאחדים עם הנפש, כמו הגוף שמתאחד עם הנפש ממש שהגוף ג"כ אינו אלא לבוש להנפש כי הגוף הוא גשמי והנפש רוחני, אך מתאחד מאד עם הנפש לא כמו היחוד דלבושים שהלבוש פושטו ולובשו כמו בגדי שבת ובגדי חול, אבל מהגוף אין שום אדם יכול לפשוט א"ע כי בע"כ אתה חי ואין האדם בעל בחירה בזה וע"ש זה נק' אדם על התחברות הנשמה בגוף אבל הנשמה לבדה לא יקרא אדם, ומ"מ אין הגוף אלא לבוש דהרי הגוף הוא גשמי והנפש רוחני וע"כ שאינו אלא לבוש. ועוד דהרי כשמת נפשט הנפש מהגוף, ובזה יש פלוגתא האיך הוא ההפשטה איזה חלק מהנפש נשאר בגוף, אבל מ"מ לד"ה נשאר איזה רשימה בגוף מפני שנתאחד כ"כ בחיים חיותו ונתפעל ממקרי הגוף לכן גם במותו נשאר איזה רשימה מהנפש בגוף.

וככל המשל הזה ישנו למעלה כי ג' עולמות בי"ע נק' בשם לבושין, והגם שאמרנו שהם ג' עולמות זהו בכלל אבל בפרט יש בהם ריבוי רבבות עולמות, ומהם יש עלמין סתימין שהתהוותם הוא ממחשבה ועלמין דאתגליין שהתהוותן מדבור עליון, ודרך כלל נק' הג' עולמות בשם מחדו"מ, ויש בהם חיצונית ופנימית שהמעשה נק' חיצונית לגבי דיבור והדיבור לגבי המח' ככל המשל הנ"ל. אבל אצי' הוא מלשון אצל וסמוך, שבאצי' מתאחד א"ס ביחוד גמור כמו הנפש עם הגוף, ולכן נק' ע"ס בשם גופין כמ"ש בת"ז וכמה גופין תקינת לון חסד דרועא ימינא גבו' דרועא שמאלא, והגופין הם כלים לע"ס ובהם מאיר האור ומתייחד עמהם ביחוד גמור. ובזה יתורץ מה שאמר וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כגופא בלא נשמתא,