רסא

מאד בהוצאת ז"ל יותר מביאות אסורות, רק שבביאות אסורות מוסיף כח וחיות בקליפה טמאה ביותר עד שאינו יכול להעלות משם החיות בתשובה מפני שנקלטה ביסוד דנוקבא דקליפה המקבלת וקולטת החיות מהקדושה, משא"כ בז"ל שאין שם בחי' נוקבא דקליפה רק שכחותיה וחיילותיה מלבישים להחיות שבטיפות.

ועד"ז יובן בין קרי ובין טומאת מת, שלכאורה אינו מובן מדוע חמור מת מקרי, הלא מת הוא רק מקיף הטומאה שהאדם בעצמו הוא טהור וכאשר יגע במת שורה עליו רוח הטומאה שהוא רק מקיף, אבל קרי ה"ה טומאה היוצא מגופו וא"א להיות בלתי מחשבה שהמחשבה מלבשת את הפנימי' וא"א להיות בלי חימום בין ברצון בין באונס, ומוציא ז"ל מגשם את האדם עד שאינו יכול לעשות כלום איזה עבודת אלקות שא"א לפתוח את מוחו לאיזה התבוננות, ואם מייגע א"ע עד שפועל איזה פתיחת המוח א"א לפתוח את לבו, אבל מת הוא רק מקיף הטומאה. אך באמת בפנימי' הפגם הוא יותר עון קרי, ובמקור הרע טומאת מת שרשו גבוה ברע. ולכן מצינו דינים שבע"ק חמור ממת היינו חלת חו"ל בע"ק שטבל לקרויו אפי' אם הוא טמא מת אוכל את החלה אבל אם לא טבל לקרויו אסור לאכול, וכן לענין ביאת מקדש בע"ק נשלח חוץ לג' מחנות, וטמא מת חוץ למחנה אחת, וכן בע"ק אסור בתורה וטמא מת מותר בתורה, ובאמת הרי טומאת מת חמור שטמא טומאת ז' וצריך הזאה שלישי ושביעי ומי חטאת, אך לא ראי זה כראי זה, שבפרט חמור פנימית מהתחתון וגרוע יותר מחיצונית שבעליון, ובפרט חמור חיצונית מעליון מפנימית שבתחתון כמו ההפרש בין קלי' מדין לז' אומות שז' אומות הם ז' מדות רעות ששרשם מז' מלכין קדמאין דתהו, אבל קלי' מדין הוא מקור הז"מ קדמאין, וזקני מואב וזקני מדין הוא חו"ב דקלי' ונמשך על הנפש ע"י לימודי' חיצוני' שמטמא ומלביש את הנפש לגמרי.

וכן עד"ז יובן בין טהרת טומאת מת ובין תחה"מ היינו ששניהם גקה"ט, אך טהרת המת הוא לטהר את האדם הנוגע ששורה עליו מקיף הטומאה, אבל המת בעצמו נשאר טמא, ולכן שרש מי חטאת הוא שיורי טל. אבל ענין תחה"מ הוא לטהר המת בעצמו שהי' טמא, וכדי להיות כלי לקבל גילוי אלקות הגבוה מהגילוי שבג"ע בלי אמצעות בדרך קירוב א"א להיות כ"א ע"י גילוי טל בעצם. ויובן זה ממה שבביאות אסורות צ"ל תשובה מאה"ר כ"כ עד שזדונות נעשו לו כזכיות, כי על עוון קרי די בתשובה נכונה ובכוונה עצומה בק"ש שעל המטה או בזיעת מצוה, אך לא כמו תאוות היתר כי לתאוות היתר די בהעלאת מ"ן לאדה"ע כי הפגם הוא באדה"ע, אבל לביאות אסורות צ"ל תשובה עד שזדונות נעשו לו כזכיות, והנה גם כשזדונות נעשו לו כזכיות אין הרע בעצמו מתעלה אל הקדושה כי הרע בעצם צריך לדחותו לגמרי, אלא שהחיות והכח המתאוה שהי' מלובש בהרע הוא מתהפך אל הקדושה, אבל לע"ל המת בעצמו יטהר עד שיהי' כלי לקבל אלקות והוא מצד עצם הטל ולכן נאמר אתה גבור לעולם אד' ר"ת שם אגל"א מחי' מתים ברחמים