רנג

בלילה ההוא נדדה

בס"ד, יום א' פ' צו, פורים, תרל"ב.

בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים en. ויהיו נקראים לפני המלך. ואיתא במנהגים דכשקורין זה הפסוק צריך להגביה קולו להראות שזה הי' עיקר הנס. ולכאורה אינו מובן הלא עיקר הנס הי' ע"י בקשות וצומות ומס"נ של אסתר, אבל מה שנדדה שנת המלך זה לא היה כ"א תחלת הסיבה בכדי להפיל את המן. והנה בילקוט איתא נדדה שנת המלך שנת מלכו של עולם וכי שינה יש לפניו אלא כשישראל חוטאין עושה עצמו כישן שנאמר עורה למה תישן ה' וכשישראל עושין רצונו של מקום הנה לא ינום ולא יישן כו', וכן בגמ' סוטה הקשו ג"כ כך ותירצו באופן אחר אך המכוון א', וצ"ל האיך שייך לומר שינה למעלה.

והנה בכדי להבין זה צ"ל מהו ענין השינה בנפש, דהנה כשאדם ישן אז אינו מאיר אצלו השכל והמדות דאם הוא ער אז מאיר אצלו המוחין, והמדות מתנהגים ע"פ השכל כמ"ש לפי שכלו יהולל איש אבל כשישן מסתלקי' המוחין והמדות, אך אין הפי' שהוא הסתלקות גמור דא"כ הי' נצרך איזה זמן כאשר מתעורר משינתו עד שיבא אצלו גילוי המוחין ומדות, אלא הפי' שהם מתעלים אז לכללות החיות ואינם