רנ

כח להתאוות איזה דבר אלא שמציירים בו ציור ותאוה רעה ולכן יכולים להפכו אל הקדושה, אבל המעשה דבור ומחשבה צריך לשרפם ברשפי אש האהבה וזה"ע הדחי', וכמו שלבושי הרע דמדות רעות צריך לדחותם כמ"כ כללות קליפת עמלק א"א להתברר כ"א ע"י דחייה שהרי הדעת לא יועיל לו כלום שהרי יודע ועושה ההיפוך כ"א איבודו זהו תקנתו, כמו כלי חרס שאין לו טהרה במקוה כ"א שבירתו זהו תקנתו. וזהו ראשית גוים עמלק מפני שהוא ראשית, לכן אחריתו עדי אובד. וזהו שתי זכירות הוו זהירין בהן, זכירה היינו שידע וירגיש הרע שבנפשו ואז יראה כי רע ומר עזבו את ה' וא"כ לא יתרחק יותר לבוא לקליפת עמלק, כי עיקר קליפת עמלק הוא לקרר ענין אלקות כי עסקו לפתות בדברים לומר מי יאמר שהאמת הוא כך שמחי' ומהווה תמיד מאין ליש, ואם יהי' שכך הוא האמת מה יעשה אם עושין היפוך רצונו, וזהו עיקר ענין קרירות שבנפש להכחיש ענין אמונת אלקות, אבל כשירגיש הרע שבנפשו ויתמרמר מזה אז בודאי לא יבוא לקלי' עמלק, וזה"ע זכירה לזכור שע"י הרע יכול לבוא לקליפת עמלק והוא מקור הרע. ועוד אפ"ל ענין זכירה היינו שידאוג ויתמרמר מזה שיש קלי' המנגדת כ"כ לאלקות עד שיכולה להכחיש ענין אלקות שבנפש וא"כ ממילא יראה למחות שלא יהי' שום זכר עמלק, כי כאשר ידאוג מזה הקלי' שישנו בעולם א"כ בודאי וודאי יראה להזהר שלא יהי' בנפשו, ואז אתם בניו של אברהם.

ובכדי להבין זה צריך להקדים מהו ההתחדשות ממתן תורה, והלא קיים אברהם אבינו ע"ה כל התורה ואפי' עירובי חצרות ומה הי' נצרך למתן תורה קולות וברקים כמ"ש וכל העם רואים את הקולות, וכתי' ויהי קול השופר הולך וחזק כו' וכתי' ויהי ביום השלישי ויהי קולות וברקים. אך בכדי להבין זה צ"ל מה שהאבות קיימו התורה שקיימו כל אחד ואחד באופן אחר, כי אברהם הי' עבודתו גמ"ח וכמ"ש בס' הבהיר אמרה מדת החסד כ"ז היות אברהם בעולם לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד במקומי והוא המשכת אלקות מלמעלה למטה, ויצחק הי' חופר בארות מלמטה למעלה, ויעקב קו האמצעי הי' עבודתו במקלות ואיתא בזהר שעי"ז קיים מצות תפילין, ולכאורה למה לא קיימו כולם בשוה כא', והלא עכשיו אחר מתן תורה מקיימים מעשה המצות כולם בשוה כמו תפילין אצל כולם שוה ד' בתים ומצות סוכה, ולמה האבות קיימו כל אחד באופן אחר. אך כי האבות קיימו ברוחניות, תפילין ד' מוחין עליונים קדש והי' כי יביאך חו"ב שמע והי' א"ש דעת הנחלק לחו"ג, שבת מוחין דאבא, מצה קטנות אבא, סוכה מקיפים דבינה, וכן כל המצות, והם מצד עצמם קיימו המצות, לכן קיים כ"א לפי שרשו, היינו אברהם אבינו ע"ה הי' מרכבה למדת החסד הי' קיום המצות שלו באופן זה לפי שרשו, ויצחק באופן אחר לפי שרשו, והגם כי למשל כוונת מצות תפילין הוא דעת הנחלק לחו"ג וא"כ צ"ל שניהם חו"ג והאיך אפ"ל שזה קיים לפי החסד וזה לפי הגבו', אך הענין כי הנה כל ספי' וספי' כלולה מע"ס וא"כ האם שוה גבורה שבחסד לחסד שבגבורה, ואברהם אע"ה הי' קיומו ע"י גבורה שבחסד ויצחק ע"י חסד שבגבורה לכן לא קיימו כולם בשוה כי אם כל אחד לפי שרשו, אבל כאשר ניתנה תורה אז אם יעשה אחד לא כפי התורה שניתנה הרי הוא עושה היפוך רצה"ע, ולכן הגם שב"ש וב"ה מחולקים, ובשרשם ג"כ