רמד

ויאמר גו' פסל לך

בס"ד, פ' כי תשא, תרל"ב.

ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים. הנה איתא במד"ר ע"פ ויגד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושיה א"ל הקב"ה למשה אל תצטער שנשתברו לוחות הראשונות שלא הי' בהם כ"א עשרת הדברים, אבל בלוחות אחרונות יש בהם הלכה מדרש ואגדה, וצ"ל דלפ"ז הלוחות אחרונות גבהה מעלתם מהראשונות, ולכאורה הוא היפוך המבואר בכמה מקומות שהלוחות הראשונות גבהה מעלתם דאמרו בגמ' אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות לא שלטה בהן אומה ולשון ולא הי' שכחה והי' חירות ממלאך המות ומיצה"ר, וכן אמרו לך רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל.

ובלק"ת להאריז"ל איתא שע"י חטא העגל ניטל ממשה אלף אורות, וע"ז מרמז א' זעירא דויקרא להורות שנתמעטה השגת משה ולא נשאר אלא חלק א' מאלף, ובשבת נותנים אותם לו במתנה ולכן אומרים בשבת ישמח משה, הרי דלוחות הראשונות גבוהים, דהרי לא החזירו לו אותן האורות ע"י לוחות שניות וזהו מ"ש שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו שכללות נש"י נחשבים לגבי מדריגת משה בערך הרגל לגבי הראש, ומ"מ יש בפרט א' מעלה ברגל מה שאינו בראש דהרי הרגל נושא את הראש, וכמ"כ למעלה כוונת נעיצת התחילה הוא בסוף דוקא יותר מבראש המתפשט וכן דוקא ע"י נש"י שהם במדריגת רגל נמשך למשה מוחין ומקיפים, ולכן כשחטאו ישראל א"ל לך רד כלום נתתי לך כו', ועוד דהרי לוחות הראשונות היו מעשה אלקים ובלוחות שניות כתיב פסל לך, והגם שהכתב הי' מעשה