רמג

בכדי לתקן נפשו. וזהו אם אבן הוא נימוח דכמו שהמים ממחים את האבן כמ"כ אפי' אם נעשה לבו לב האבן שהוא טמטום המוח וטמטום הלב ופרש"י שלבו אטום וסתום מלקבל חכמה, דהיינו דכמו שבגשמיות העונש על עון חמור הוא סקילה, כמ"כ עכשיו הגם שאין לנו ד' מיתות ב"ד מ"מ ישנם ברוחניות שע"י שעושה פגמים גדולים נעשה לבו לב אבן שהוא הסתר והעלם עד שאין יכול לפתוח לבו שיכנס איזה התבוננות אלקות, וע"י תורה נעשה פתיחת הלב, היינו שכמו שהמים הגם שהם בעצם לחים ויורד טיף טיף מ"מ ע"י ריבוי הטיפים נעשה נקב בהאבן, כן ע"י התורה שנק' מים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים נעשה פתיחת הלב.

והנה מתוך שלא לשמה בא לשמה לשם התורה היינו המשכת אוא"ס שבתו', דהנה ארז"ל אור שנברא ביום ראשון הי' אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו ראה שאין העולם כדאי עמד וגנזו שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב, טוב לגנוז, והיכן גנזו בתורה, ולכאורה הי' צ"ל מתחילת עולם ועד סופו, אך הפי' הוא מסוף עלמא דאתכסייא עד סוף עלמא דאתגלייא והיינו כמ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתיים כאור שבעת הימים ופי' רש"י שבעתיים היינו זפ"ז הוא מ"ט ואור ז' הימים היינו ז"פ מ"ט הוא מספר שמ"ג והוא בחי' גשם, וזהו אור ז' הימים והם ז"ת דעתיק שהז"מ דע"ק ממשיכים ע"י אתעדל"ת, כי כמו שהמדות דאצי' הם מקור לעולמות כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה והמכוון הוא על כל שבעת המדות כי חסד נק' יומם דאזיל עם כולהו יומין, כמ"כ מדות דע"ק שם אפשר להגיע ע"י אתעדל"ת שהרי הוא אור ז' הימים ששמשו כל שבעת הימים שהאיר בעולם וא"כ הם שייכים לעולם, ואפי' מוחין שבגילוי מדות דע"ק ג"כ שייך עדיין לאתעדל"ת שזה"ע שבעתיים שהם מ"ט שע"ב, וע"י העלאת מ"ן דתורה נמשך זה האור כי אסתכל באורייתא וברא עלמא, ופי' אסתכל באורייתא היינו אור הגנוז שבתורה כי הרי הוא מדריגת גשם. אבל ג"ר דע"ק הוא בחי' גבוה מה שא"א להגיע ע"י אתעדל"ת, כי ג"ר נק' טלא דנטיף מעתיקא והוא טל שעתיד להחיות בו את המתים וכמו שמחי' את המתים שימותו כן מחי' את המתים שהם חיים שנקראים בשם מתים והוא טלא דבדולחא, כי בג"ר יש ב' בחי', הא' שיורי טלא דבדולחא שמקבל ע"י מזלות, והב' עצם טלא דבדולחא, וטל תורה נק' עצם טלא דבדולחא וא"א להגיע לזה המדריגה ע"י אתעדל"ת, והוא ע"ד דוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה שהוא מלמטה למעלה כמ"כ מלמעלה למטה ישנו ג"כ טל תורה שנמשך