רכט

ויתמרמר מאד מזה מרירות עצומה ויבקש סליחה ומחילה ואז יומשך עליו קרבת אלקים, וזהו מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו היינו כמו הכסף שיש בו בהעלם סיגים ופסולת, אך קודם שמניחין אותו בכור אין ניכר בו עדיין הפסולת וכאשר מניחין אותו בכור אז נראה וניכר הסיגים ונבדל הסיגים מן הכסף, כן איש לפי מהללו שכל מה שישבח ויבין בגדולת א"ס ימצא יותר הרע שבנפשו כמשנ"ת בסידור. ובזה יובן מ"ש וגם את הצרעה ישלח ה"א בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך כו' כי הוי' אלקיך בקרבך אל גדול ונורא, ויש להבין מה זה נתינת טעם לאיבוד הנסתרים מפני שהוא גדול ונורא כו', אך להיות שיתגלו העלם המקיפים דקלי' שהם דקים מאד הי' צריך לזה אור גדול דוקא כי לפני אור הקטן דקדושה יתעלמו כו', וזהו שאמר עד אבוד הנסתרים ונעלמים כו' הוא לפי שה' הוא אל גדול ונורא דוקא פי' אור גדול מאד מהארת הקדושה הנק' גדול ונורא ואז יאבדו גם הנסתרים ממך כי הרי יתגלו מן ההעלם מפני האור הגדול כו', והוא כמשל שבמקום אופל וחושך צריך להאיר באבוקה גדולה, וכדי לדחות חשך קטן די בהארת אור הנר, אבל במקום חשך ואפל צריך להאיר באור אבוקה שמאיר גם למרחוק.

ואלה הוא שבט שמכין בו כמ"ש וגם אתה תדין את ביתי, תדין דינא דמלכותא דינא, כי בדברים לא יוסר עבד הוא הנה"ב וצריך להכותה בשבט לעולם ירגיז כו', ותדין את ביתי הוא הנה"א כמשנ"ת בתו"א פ' וישב, וצ"ל מהו לשון לעולם וכי לעולם צריך אדם להרגיז, אלא הענין כי כל אדם ה"ה מעורב טו"ר כי גופו ממשכא דחויא, ומצד זה נמשך תמיד אחר הרוגז והכעס, והרוגז הזה הוא תמיד שהרי תמיד הוא מעורב טו"ר כל אחד לפ"ע, וצריך להרגיז בנפשו תמיד על הנה"ב המעלים ומסתיר, למה יהי' תמיד מונע ומעכב לאלקות השוכן בקרבו, ועל ידי זה ההרגזה הוא כובש מלחמתו.

ורומח הוא ק"ש כי בק"ש יש רמ"ה תיבין וכופלין תיבת אני הוי' אלקיכם להשלים לרמ"ח תיבין. והענין דהנה אי' במאו"א רומח הוא רמ"ח אברין דמלכא הנמשך מוא"ו דשם, והענין כי הנה הוא"ו הוא שית תיבין דיחו"ע היינו ע"י שיתבונן איך שז"ר וארץ עד רום המעלות הם בטלין לגבי א"ס ממש דקמי' כלא חשיב עי"ז נעשה רומח ליטול החיות והתוקף של הקליפות, כי הנה ההפרש בין אלה ובין רומח שאלה הוא שמכין בו, ורומח נוטל כל החיות. ובעבודה הוא כי יש ב' מיני תאוות, תאוות היתר ותאוות איסור, תאוות היתר שנמשך מק"נ שהיא עדיין קרובה אל הקדושה די לה בהכאה היינו דברים קשים כמ"ש לעולם ירגיז שירגיז עליו בדברים, משוקץ מתועב מנוול עד מתי תהי' מונע ומעכב להיות גילוי רצונו ית' כמ"ש בתניא, ותאוות איסור נמשך מגקה"ט לגמרי, וא"א להם להתעלות כמו ק"נ כ"א להאבידם