רכג

ולכן אמרו עובר ירך אמו הוא, שבעיבור הוא שאינו מאיר כ"א הנה"י הגם שיש בהעלם גם כח האב שעיקר הולד מתהווה מטיפת הדכר מ"מ בימי עיבור אינו נקרא עדיין ע"ש האב, וזהו ראשו מונח בין ברכיו דהגם שיש לו ראש מוחין ומדות אבל אינו משמש כלום. אך צ"ל הלא מצינו שנקרא ע"ש האב כמ"ש למשפחותיהם לבית אבותם וכמ"ש אברהם הוליד את יצחק. והענין ששניהם אמת כי בעודו במעי אמו הרי הוא רק ירך אמו ואין נקרא ע"ש האב, אבל כשיוצא מההעלם אל הגילוי אז שייך לקרוא ע"ש האב, דהרי גם בתחלה הי' עיקר היצירה מטיפת הדכר אלא לפי שנתעלם בבטן אמו ואינו מאיר הכחות שלו נק' ע"ש האם, אבל אחר הלידה שיצא לאויר העולם הרי יוצא לגילוי כח האב לכן נק' ע"ש האב. וכן הוא ברוחניות דכאשר אינו מאיר בגילוי המוחין ומדות כ"א דרך מצות אנשים מלומדה כבהמה הרי זה נקרא עיבור שהוא בשר האם.

אבל לידה הוא גילוי מוחין ומדות, כמ"ש סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא כו' כי זה כל האדם, דכללות כל האדם הוא שיהי' בבחי' זה שיאיר בו בגילוי. ויובן דבר זה למעלה ג"כ דהנה אמרו אפילו אתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה יהיו כל צרכיהם לפניך, ואתה הוא שם מ"ה שהוא כללות כל התיקון, וכאשר מתעלם האור דשם מ"ה ואינו מאיר כ"א החיצוניות שהוא נה"י שזהו"ע אתה מתמלא עליהם עברה, אז מקבלים גם אוה"ע שפעם, ואדרבה הם שולטים על נש"י, וע"י שמעוררים מ"ה שבנפש עי"ז מעוררים למעלה ג"כ גילוי שם מ"ה.

וזהו שמש ומגן כו' דכמו הולד בבטן האם הוא בתחלה בהעלם במדור התחתון, ואח"כ מתעלה מעט מעט עד שבחדשים אחרונים מתעלה למדור העליון, מפני שבחדשים אחרונים הרי קרוב זמנו לצאת ונצרך להתגשם יותר לכן מתעלם, ומה שמתעלם יותר הוא מתגשם יותר, כמ"כ הוא למעלה דכדי שיהי' גשמי' העולם הוא ע"י ריבוי ההעלמות דשם אלקים המסתיר על גילוי שמש הוי'.

אך צ"ל הלא אמרו ג' שותפין יש באדם, הרי דבצאתו לאויר העולם נק' ע"ש האם ג"כ. אך הענין דהנה יש ב' בחי' נסים, נסים המלובשים בדרכי הטבע כמו נס דאחשורוש, ונסים היוצאים מדרכי הטבע לגמרי, ושרש כל הנסים הם מעלמא דדכורא, אלא שההפרש שנסים המלובשים בדרכי הטבע שרשם משם שדי, אלא שבשדי גופא יש ב' בחי', הא' מה שאמר לעולמו די שהוא כח המגביל, ובחי' הב' הוא מה שנאמר באברהם שפי' רש"י שכדאי באלקותי לכל ברי' היינו מלשון ריבוי עד בלי די שדי אפי' לנסים ג"כ, ונסים היוצאים מדרכי הטבע שרשם משם הוי'. ויצי"מ