רכב

אלקות, מ"מ הרי מה שנראה ליש ודבר ונראה שעולם כמנהגו נוהג ה"ז דוקא משם אלקים המעלים ומסתיר, והוא ע"ד יצירת הוולד שהטפה הוא עדיין רוחני בערך הוולד וכדי שיתהווה מהות מציאות אחר הוא ע"י ששוהה בבטן האם ט' חדשים, וכן אור האצי' כשבא לידי גילוי בבי"ע הוא משתהה בבטן המל' ט' חדשים ועי"ז מתגשם האור עד שיוכל להיות מציאות נברא.

וביאור הענין הנה אמרו סיהרא לית לה מגרמה כלום, וא"א לפרש שאין לה אור כלל דהרי אמרו אשה מזרעת אודם שממנו בשר, ועוד הרי כתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן הרי דנק' עכ"פ בשם מאור ואם אין לו אור כלל האיך נק' בשם מאור, אלא צ"ל שיש ללבנה אור בפ"ע ג"כ שהרי נאצלה ג"כ נקודה אלא שאין לה אור להאיר בנבראים, ובכדי להאיר אורה למרחוק בנבראים הוא ע"י קבלת השפע מט' ספי' ובה משתנה למהות אחר ואז מתהוים ממנה בי"ע.

ולהבין זה צ"ל תחלה ההפרש בין עיבור ולידה הנק' בשם גלות וגאולה. והענין דהנה אמרו דרש רבי שמלאי כו' הולד בבטן האם ראשו מונח בין ברכיו, וכן אמרו בזהר תלת כלילין גו תלת, ולהבין מהו הענין ברוחניות ראשו בין ברכיו. והענין דהנה עיקר מעלת האדם כשיש לו מוחין ומדות היינו כשיוציאו המוחין לידי גילוי עד שיהי' מדה שבלב אהבה לאלקות, אלא דאדם בגימ' מ"ה דעיקר הכוונה שיבוא לביטול המדות כמ"ש לך הוי' הגדולה, אך א"א להיות ביטול המדה אם לא שיהי' מדה בתחלה, והוא ע"י התבוננות, וההתבוננות הוא ע"י שמע ישראל, ישראל דלעילא, וישראל עלו במחשבה, ישראל ישר אל, וא"כ גבהה מעלת הנשמה, והירידה הוא כדי לבוא למס"נ ע"י שיבין שה' אחד ז' רקיעים וארץ וד' רוחות בטלין כנגדו וכולא קמי' כלא חשיבי ועי"ז ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבה את הוי', ויש באהבה הרבה מדריגות בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ואז נק' אדם, אך כשהמוחין שלו אינם באים לידי גילוי שאינו מתבונן בהעמקת הדעת ואינו בא לאהבה כלל א"כ הרי הוא שוה לבהמה ממש שהרי בכל מדה יש ג' בחי', הנה"י מהמדה שהוא הטבעיות, ועצם המדה חג"ת, והמושכל ומורגש מהמדה שהוא החב"ד, דהטבעית ישנו בבהמה ג"כ שהרי היא מרחמת על וולדה אלא שהוא בלי דעת, וזהו הנקרא עיבור תלת כלילין גו תלת שאינו מאיר כ"א נה"י, וזהו ענין גלות השכינה בכלל, והנה בשר הלב הוא כלי לנה"י שהוא בחי' אחרונה כי בשר הלב הגשמי א"א להיות כלי כ"א לנה"י וזהו אודם שממנו בשר.