רכ

בת"ז וכמה גופין תקינת לון כו' וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא, ולכאורה אינו מובן דאם יסתלק כח הא"ס הלא לא הי' צריך לישאר אפי' הגופים דמאין יחיו, אלא לפי שהכלים יש להם שורש בפ"ע מהרשימו, וכד אנת תסתלק הוא האור, אשתארו כגופא כו' שיש בהם חיות הכלים, וע"י תומ"צ מחברים האור עם הכלי וזהו הפרנסה, דכמו שמזון ולבוש מחבר הנפש עם הגוף, כן תומ"צ מחבר אורות וכלים שנק' ג"כ בשם נפש וגוף. ואפי' לפי הפי' שאביהם שבשמים הוא אדם קדמאה ח"ע בעצם הרי ממשיכים בכלי החכמה ג"כ האור.

וזהו אין נותנים פרנסה לאדה"ע שעל הכסא אלא בשביל אשתו, דהכוונה שיהי' הגילוי במל' שהוא המקור לבי"ע כי באמת אין עיקר הכוונה בעולמות עליונים כ"א שיהי' גילוי אלקות למטה, והוא מעין דלע"ל שתתעלה המל' עד שתהי' א"ח עט"ב, נקבה תסובב גבר, יצאו מים חיים חצים אל הים הקדמוני, כן מעין זה עכשיו כל הגילויים שממשיכים באדה"ע ע"י התורה הוא בשביל המל'.

ובזה יובן שבברכת שמח תשמח ריעים האהובים מסיים משמח חתן וכלה כי זה הברכה קאי על זמה"ג שצריך לשמח החתן על הירידה העצומה וזהו שמח תשמח כו' לכן אומרים משמח חתן וכלה שהעיקר הוא שמחת החתן. וברכת אשר ברא קאי על לע"ל, וזהו אשר ברא שמספר כללות השתל' ע"ס שיצאו מהעלם לגילוי, ומהרה ישמע כו' קול כלה שיהיו שוים בקומתן, ועוד יהי' עלי' יותר גדולה שתתעלה המל' עד שהיא תהי' משפעת בע"ס, לכן אומרים משמח חתן עם הכלה שהכלה תהי' העיקר והחתן יהי' טפל לה.