ריט

ושמחה גורם גילוי. והענין כי הנה כתי' והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני, ים הוא ים החכמה ששרשה חכמה שבכתר ח"ס כמ"ש ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם, העדן כמו שהוא בקדם, וביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים מל', אל הים חכ', כי יהי' א"ח עט"ב, וזה"ע אשר ברא שמספר סדר השתל' ע"ס שיצאו מהעלם לגילוי ולע"ל תתעלה המל'.

וע"ד דוגמא מעין זה יש ג"כ עכשיו כי הנה ארז"ל אין נותנין פרנסה לאדם אלא בשביל אשתו, ואדם הוא אדה"ע שעל הכסא, ואין נותנין לו פרנסה אלא בשביל המל', וזהו פרנסה כי פרנסה כולל מזון ולבוש, ולבוש הוא יותר מוכרח מהמזון, וכן בנמשל התורה נק' בשם לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי כמו שהלחם נתהפך ונעשה דם ושולח חיות ללב ולמוח ונעשה דבר א' עם האדם, כן התורה נעשה מזון לנפש, ומצות הן המה לבושים לנפש שממעשה המצות נעשה לבושים לנפש בג"ע.

והנה בחכמי המחקר יש מחלוקת מהו ההכרח יותר אם לבושים או מזון, והרמב"ם הכריע שמזון הוא יותר מוכרח והראי' שמה שיותר מוכרח הוא מצוי יותר ובזול. ובאמת אפ"ל ששניהם אמת שלבושי יקר הם מלבושי כבוד ה"ה מותרות ואינו מוכרח לכן הוא ביוקר, אבל לבושים המגינים בקיץ מן החום ובחורף מן הקור הם יותר מוכרחים ובזול יותר שהרי אם יחשוב אדם כמה יעלה לו מזונות במשך הזמן שלובש אלו הלבושים, יעלה המזון ביוקר מן אלו הלבושים, ובדוגמא למעלה כי התורה נק' לחם ואינו מוכרח כ"כ דהיינו שאינו שוה לכל אדם כי אדם הפנוי מהעסק ואינו טרוד כ"כ עליו מוטל החוב להגות בו יומם ולילה ומי שהוא בעל עסק די לו בפרק א' שחרית ופרק א' ערבית, ואין הפי' ששוים המה בההמשכה שנמשך ע"י התורה שזהו דבר שא"א לומר, אלא בההמשכה יש חילוקים ע"ד ההפרש בין או"א במזלא אתכלילן שהוא רק כמו יניקות השערות ובין או"א שהלבישו לזרועות דא"א שהוא הלבשה ממש, כעד"ז ההפרש בין יושבי אוהלים ובין בעלי עסק, אך זהו דוקא בההמשכה, אבל לענין חיוב אין חוב על בעל עסק לעסוק יומם ולילה, ומפני כך נק' אינו מוכרח כ"כ שאינו שוה כ"כ, אבל במעשה המצות החיוב שוה לכל כי זהו לבושים המוכרחים אשר בלעדם א"א להנשמה לקבל כלל איזה גילוי.

וזהו רעייתי פרנסתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, שמים הם מדות עליונות ואבי הם שבשמים הם מוחין שבמדות, וישראל מפרנסין אותם, כי הנה איתא