קצח

נעשה שום הזזה בנפש אפי' להזיז כל שהוא, וזהו אפי' בתקופת תמוז התבוננות דתוקף יחו"ע לא מהני כי קרירא לי' (והגם כי חמור הוא קלי' ישמעאל אך הקרירות שלו הוא עמלק). ושור הוא כמ"ש ואם שור נגח הוא כו' דהיינו שהולך בשרירות לבו ומבעט ביוצרו וכמו שטבע של אלו האנשים לנגח ולבטש מי שאומר להם מדוע יעשה ככה כו'. וכלב הוא חוצפא וגסות ועקשות שהוא מקור למקור הרע דקרירות דקליפות עמלק שהוא עזות בלי טעם ודעת ומזה בא לקלי' עמלק ואח"כ מנגח כו'.

וכמו שיש בלעו"ז הג' בחי' אלו כמ"כ ישנם בקדושה, דהיינו להיות כשור לעול וכחמור למשא להעמיס קבלת עול תומ"צ וכמ"ש יששכר חמור גרם, בכור שורו הדר לו, וכמ"ש ורב תבואות בכח שור, ומדריגת כלב בקדושה היינו כמו שהכלב הוא עז בלי טעם ודעת כמ"כ בקדושה הוא קבלת עומ"ש שקדם לעומ"צ כמ"ש למה קדמה שמע לוהי' א"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צ, וכמארז"ל בשעה שהקדימו נעשה לנשמע דהיינו עצם הקבלת עול דבעהר"צ הגבוה מפרטי הרצונות דתומ"צ שהוא למעלה מן הטו"ד, ואח"כ צריך לקבל עליו עומ"צ שהוא פרטי רצונות, ועוד צריך להעמיס עליו עול התומ"צ כשור כו', והנגיחות שבתורה הוא הקושיות והתירוצים שבתורה עי"ז בא לההלכה פסוקה שהוא רצון הבורא ית'. ועי"ז שמתהפך בעוה"ז מן החשך דרע דהיצה"ר להחשך שבקדושה עי"ז נעשה יתרון אור שיתגלה לע"ל החשך דכתרא עילאה שהוא אור הבל"ג.

וזהו ויהי מקץ שנתיים ימים שע"י יחוד וחבור הב' בחי' ימים בנפש היינו ב' מס"נ, עי"ז נעשה יחוד וחיבור למעלה ג"כ ועי"ז נתגלה קץ הימין, וכמ"כ ביוסף ע"י מס"נ שלו נעשה יחוד זו"נ ועי"ז נזכר יוסף שיהי' פרעה חולם ובא ליוסף הגאולה.