קצה

במו"ס כי ה"ג דעתיק מתלבש במו"ס ואח"כ מתלבש בה"ג דאימא ומה"ג דאימא נמשך בה' גבורות דמל' להיות התהוות בי"ע, ועד"מ כשעולה לאדם ברצונו לבנות בנין הרי נצטייר ברצונו כל החדרים ומדידות כל חדר אך זהו עדיין רצון, וכאשר נצרך לבוא למעשה אז מתלבש הרצון באותיות המחשבה ואח"כ לדבור עד מעשה, וכן הוא עד"מ למעלה שראשית הגילוי מה"ג דעתיק הוא במו"ס שנק' רצון בכלל שהוא הרצון להאציל אורות אצי' בכלל, ואח"כ כשנצרך להאציל פרצוף ז"א אז נמשך ומתלבש ממו"ס בה"ג דאימא שנק' מחשבה בכלל, ועוד כי בינה הוא הבנה והשגה וא"א להיות בלתי אותיות המחשבה, ומבינה נמשך במל' שמה"ג דמל' מתהווה מאין ליש כל פרטי עולמות בי"ע להיות כל נברא בפרט במדתו ובערכו, וזהו מאמר קו המדה. וענין קנה המדה אמרו בזהר לאו איהו בוצינא דקרדוניתא אלא כד אסתלק לעילא, ופי' אסתלק שלא יהי' מאיר בגילוי ונשאר מעט אור הנק' רשימו כדי להחיות עולמות, כמו למשל כאשר מסתלק הרצון הרי נשאר ממנו איזו רשימו וכן השכל והמדות, ורשימו זה נק' בשם קנה המדה.

וזהו בכלל ההפרש בין קץ הימין לקץ הימים, כי קץ הימין הוא כאשר מאיר קו המדה גילוי אורות שנמשך יחוד עליון בזו"נ מזה נמשך גאולה, אבל בזמה"ג אין היחוד שלם וחיות העולמות אינו כ"א רק מהרשימו והוא קץ הימים. ויובן זה ממארז"ל ע"פ טוב מאד, טוב זה מלאך חיים ומאד זה מלאך המות, והנה טוב וחסד הוא א' והנה אנו רואים שמדת החסד אינו מתעבה ואינו משתנה כמשנ"ת בסידור שכאשר מסתלק גילוי המדה ולא נשאר כ"א הרשימו שהוא ג"כ חסד שאינו משתנה, ולכן אינו מתהווה ממנו קלי' גמורה ולכן נק' בשם טוב כי הכל טוב, ומאד זה גבורה שבחסד והוא טוב מאד שבשרשו למעלה הוא תגבורת החסדים, אבל כאשר מסתלק האור אזי מתהווה ממנו גבורות קשות, וזהו מצות נר חנוכה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, חמה הוא שמש הוי' ומצות נ"ח להאיר את חשך הסתלקות שמש הוי' עד שיתעלה הגבורות דקו השמאל.

ובדרך כלל הוא ההפרש בין תהו לתיקון כי תיקון הוא התיישבות אורות בכלים הוא מאמר קו המדה מדידות אורות אבי"ע פנימים ומקיפים. אבל מדות דתהו היו תקיפים מאד ולא יכלו להתיישב בכלי לכן נק' קנה המדה, והגם שבשרשו הוא הגבה מאד אבל מ"מ מחמת תקפם נעשה שבה"כ ומזה נתהווה גבו' קשות ולכן ארז"ל לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהי קשה כארז שהוא מדות דתהו. וזהו ג"כ ההפרש בין זהב לנחושת כי זהב אינו אדום לגמרי כ"א נוטה לאדמומית והוא מאמר קו המדה ששרשו ג"כ גבו' אבל הוא תכלית הטוב בכדי שיהי' עולמות אבי"ע, ולפי הפי' שנת' בדרושים אחרים שזהב הוא בינה א"ש ג"כ שהוא ה"ג דאימא שהוא ג"כ בכלל קו המדה. ונחושת הוא בתכלית האדמומית והוא גבורות קשות לכן נק' בשם