קצב

רצונו של מקום והיינו מפני כי לא נאמר בה בכל מאדך, והיינו כי מאד הוא אותיות אדם זהו הנשמות שנק' זרע אדם בחי' ההשגה באלקות כאלו רואה ממש וזהו הנק' עושין רצונו ש"מ שע"י הראי' הוא בחי' ההתקשרות לאלקות כאלו רואה עי"ז בא להיות ועמך לא חפצתי שלא יחפוץ לא בגעה"ת ולא בגעה"ע ולא בעוה"ב, וזהו ועמך בחי' כי עמך מקו"ח הוא עמך טפל ובטל לך, כ"א יחפוץ לדבקה בו ית', וזהו שמע ישראל כי שמע הוא ר"ת שאו מרום עיניכם וראו שע"י הראי' הוא בא לבחי' מאדך ונעשה כלי לקבל גילוי מאד העליון, משא"כ פ' והי' א"ש הגם דכתיב בה והי' אם שמוע תשמעו הנה שמיעה הוא בחי' בינה הבנה בעלמא ולא בבחי' התקשרות ע"י הדעת כאלו רואה כו' ולכן לא נאמר בה בכל מאדך בחי' אדם כ"א בבחי' זרע בהמה כמו נשמות דבריאה כו'.

והנה בחי' הממוצעת המחבר ומזווג חכמה עם בינה הוא הדעת, כי דעת אינו ראי' כ"א שמביא לידי ראי', כי דעת הוא לשון התקשרות שמחבר מלשון והאדם ידע, אדם הוא בחי' חכמה, כי משה זכה לבינה ואדם חי' דאצי' כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים ואדם קדמאה הוא חכמה כנודע שאדה"ר הוא בחי' חכמה, ולקשר בחי' החכמה עם חוה אם כל חי בחי' בינה הוא ע"י הדעת, ובעבודה הוא שיהי' מקושר לה' בעומק נקודת פנימית הלב במחשבת הבינה שמתבונן, משא"כ בינה לבדה היא היות הענין במחשבה לבד ואפי' עומק המחשבה כו' אינו נוגע לעצמותו דהיינו ללבו כלל, אבל כשיהי' בבחי' רעו"ד התלהבות לבבו ודביקותו בהענין שמחשב עד שיהי' כולו בהענין דבוק מאד בכל חושי גופו שזה"ע בחי' הדעת הנה הוא גורם שיתחבר חכמה לבינה דהיינו שיגרום ברוב חוזק ההתבוננות עד שיהי' בהבינה בחי' ראי' חושיית ראיי' החכ', דהיינו שיהי' בנשמות דזרע בהמה ג"כ כאלו רואה. והנה בחי' דעת המחבר חכ' עם הבינה נק' ד"ע, ויש בחי' ד"ת המחבר להיות התקשרות המוחין במדות והיינו בחי' פנימית המדות שיהי' ביטול המדות לא"ס דלאו מכל אינון מדות איהו כלל.

וזה הי' עבודת יעקב להמשיך בנשמות דבריאה שיהיו במדריגות נשמות דאצי' כמ"ש ביחזקאל ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, כי צאן הוא בכלל בהמה, ואדם אתם שיבוא למדריגת זרע אדם, כי יעקב הוא א' מז' רועים המפרנסים לנש"י וכמו הרועה שזן ומפרנס במרעה טוב, ועבודתו הי' לפרנס לנש"י שיבואו לבחי' ראי'. ולהבין כ"ז צריך להבין ירידת הנשמה בגוף שהיא ירידה גדולה כי הנשמה למעלה היתה עומדת תמיד באהוי"ר כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, ולפניו הוא כמ"ש לפני הוי', ואח"כ ירדה למטה וכל הדרכים בחזקת סכנה ולא הכל באים לאהוי"ר וכשבא לאהוי"ר אין ערוך לגבי האהוי"ר שהי' לה מקודם, וא"כ למה היתה כזאת מלפניו, אלא שהירידה היא צורך עלי', כי הנה"א שרשו מברודים תיקון עשי' דכללות, והנה"ב שרשו מנקודים יצי' דכללות וע"י בירור דנה"ב מתעלה הנה"א לעקודים שתהו ותיקון עקוד בכלי א', וזהו ויתן פני הצאן אל עקוד בחי' עקודים בכלי א'.