קצא

והגם שכל ישראל מאמינים בני מאמינים והאמונה היא למעלה מן הדעת מ"מ היא נק' עטרה שהיא בבחי' מקיף וצ"ל ג"כ בבחי' דעת כמ"ש דע את אלקי אביך ואז הוא ועבדהו בלב שלם, כי ע"י הדעת והשגה מורגשת כאלו רואה עי"ז אין העולם מסתיר כלל (והחיוב על כאו"א מישראל להשיג בבחי' השגה והכרה כל מה שיש בכחו להשיג ברוחניות כ"א לפי ערכו וכמו שמשיג הנפש שהוא רוחני ג"כ), וגם האהבה הבאה מבחי' הדעת וראי' חושית אין ערוך אלי' וכן היראה כו' כי אינו דומה שמיעה לראי'. ופי' ראיה כמארז"ל הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה, הסתכל דוקא בבחי' ראי' בעין השכל כמו אדם המבין בחכמתו ורואה שיבוא עליו איזה דבר טוב או היפוכה ח"ו, אע"פ שרחוק הזמן שיבוא הדבר ההוא הנה מפני הסתכלות שכלו הוא רואה מיד בעיניו כאלו הובא עליו, ומתיירא מאד אם רע הוא, ושמח מאד אם טוב הוא, אבל בחי' שמיעה מאחרים שיכול הדבר ההוא לבוא הנה מזה לא יפול עליו היראה כ"כ או השמחה מהדבר והיינו מפני שאין זה הדבר בהתגלות גמור אצלו כ"כ, והגם שמתבונן בו מ"מ אינו דומה שמיעה לראיה, שראיית הדבר הגם כי אינו מתחדש אצלו כלל שהוא כמו ששמע כבר, הנה כשרואה מתפעל ביתר שאת על ערך התפעלותו שהי' ממה ששמע כו', כי ההנחה שנעשה במוחו ע"י ראי' הוא באופן היותר נעלה מההנחה שע"י שמיעה, כי אין הפי' שאינו דומה שמיעה לראי' מפני שלא סיפר לו כך כמו שהוא בראי', כי הלא יכולים לצייר הדבר כמו שהוא, אלא כי שמיעה הוא מרחוק ולכן אינו יכול לבוא לידי עומק כ"כ וממילא אינו בא לידי גילוי ג"כ כ"כ כמו ע"י ראי' שהיא מקרוב.

וזהו שארז"ל הסתכל בשלשה דברי' שיהי' ההתבוננות אצלו כאדם המבין בחכמתו ורואה הדבר אע"פ שרחוק כו' ואיזהו חכם הרואה את הנולד, וזהו דעת חסרת מה קנית דעת קנית מה חסרת, משא"כ שמיעה היא מבחי' בינה היינו שמבין אחדות ה' איך שכולא חד ושכל העולמות בטלין ומבוטלין כאין נגדו ושהכל בהשפעת חיותו ית' ובו אין שום שינוי כו' כידוע כל ענין אחדות ה' אע"פ שמתבונן בו הדק היטיב וכל עומק מחשבתו טרוד בה והרי נקבעה האמונה בלבו מ"מ הוא רק ע"ד שמיעה והבנה לבד ואין הענין בהתגלות גמור כאלו רואה בעיניו ולפיכך כשיסיר [מחשבתו] אף לפי רגע פונה לדרכי תאוותיה, אבל כשענין האחדות בהסתכלות בבחי' חכמה שהוא מקור הבינה קודם שיבוא להתבוננות והרחבה כו' הוא ממש כמו ראיית העינים וא"א לו בשום אופן להסיר מחשבתו וכל המדות מענין האחדות ובכל עשיותיו ועניניו דבוק בו ית' בדביקות נפלא מפני היותו רואה המלך בעיניו, ולכן אמרו הסתכל דוקא בבחי' ראי' ואז מבטחת לו המשנה שאי אתה בא לידי עבירה. ונמצא חכ' הוא בחי' ראי' כמ"ש וירא ראשית לו וכתיב ראשית חכמה, ובינה הוא בחי' שמיעה, ונודע כי אבא מקננא באצי' ובינה בבריאה, לכן הנשמות דבריאה אין בהם בחי' ראי' רק שמיעה והבנה ע"כ נק' זרע בהמה, משא"כ נשמות דאצי' שם גילוי בחי' חכמה וראי' הם הנק' זרע אדם.

וזהו ההפרש בין פרשה ראשונה דק"ש ובין פ' שניה דק"ש שארז"ל שפרשה ראשונה הוא עושין רצונו של מקום, ופ' שניה דק"ש הוא בחי' אין עושין