קפח

בו כ"א ע"י כלי אצטגנינות או זכוכית בהירה, וכמ"כ כדי שתוכל הנשמה נברא ובע"ג לקבל גילוי אלקות בג"ע הוא ע"י לבוש דתומ"צ. ויובן יותר עד"מ מענין המשל שאנו רואים דאם השכל אין עמוק כ"כ א"צ לזה משל, וכל שהשכל עמוק יותר צריך משלים יותר, והגם שהמשל הוא דבר זר מהנמשל, מ"מ הרי אנו רואים דכל שאינו בר דעת גדול אין יכול להמשיל משלים, וכל מי שהוא בר דעת גדול יכול להמשיל משלים כמ"ש משלי שלמה שאמר משלים הרבה מפני שכתי' בו ויחכם מכל האדם, או כמו ר"מ שאמר תלתא מתלי מפני שהוא מנהיר עיני חכמים בהלכה, הרי מוכרח שהמשל גבוה מהשכל בעצמו ולכן נשפל במשל, כן הוא בתו' כמ"ש כאשר יאמר משל הקדמוני שהתורה הוא משל ולבוש שע"י יכולים להשיג א"ס קדמונו ש"ע, ועוד דהרי נת' בכהאריז"ל ששרש הלבושים הוא מלבושי החשמל ששרשו גבוה מהגילוי שבג"ע לכן ע"י תוכל הנשמה להשיג הגילוי שבג"ע.

ובזה יובן מה שיפה שעה אחת בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, כי עוה"ב הוא תענוג הנשמות מהגילוי שבג"ע, וא"א לקבל הגילוי כ"א ע"י לבושי תומ"צ שמקיימין בעוה"ז ששרשו נעלה מהגילוי לכן יפה מחיי עוה"ב, וכן תשובה הוא על פגם התומ"צ, ולכאורה הלא אין לו לבושים במה לקבל הגילוי, ועל כרחך שבכח התשו' למלאות הלבושים ג"כ, ונוסף לזה שהוא מכפר ג"כ, הרי דגבהה מעלתה מהג"ע ולכן קדמה לעולם, וזהו מכל חיי העוה"ב כי כל הוא שפע הפנימי הנשפע בג"ע כמ"ש תחת אשר לא עבדת כו' מרב כל, דהגם שלא נזכר בספרים רק געה"ת וגעה"ע מ"מ הרי יש עולמות עד אין שיעור וא"כ יש ריבוי מדריגות כל שהוא חיות הפנימי הנשפע לכ"א, ועבודה בשמחה גדולה מכולם כי שרשה מהמצוה בעצמה שהוא הלבוש לגילוי הג"ע. וזהו יפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז שמהם נעשה לבושי' להנשמה בג"ע יותר מבחי' כל שהוא חיי עוה"ב תענוג הנשמות, שהלבוש גבוה הרבה מהגילוי שבג"ע.