קפז

ביו"ד נברא העוה"ב ויו"ד הוא חכ' מוחא, ואפי' לפי הפי' שעוה"ב הוא בינה ה"ה ג"כ מג"ר. וזהו ההפרש בין ג"ע ובין העולם כי בעולמות מקור חיותן מהמדות לכן הוא העלם, ובג"ע מאיר ג"ר לכן שם הוא הגילוי, כי חכמה הוא השגת השכל ובינה הוא הבנה והשגה, בריקת וסקירת השכל, וכמו באדם שיש לבושים על כל האברים, ועל הפנים אין שום לבוש, והגם שיש לבוש ע"ג הראש הוא ע"ג גלגלתא דחפיא על מוחא, אבל על הפנים אין שום לבוש וכמ"ש יאר הוי' פניו אליך ותרגומו ינהר ה' שכינתי' לוותך.

אך צ"ל הרי יכול להיות גילוי מהמדות ומפני מה הוא העלם בעולמות, אך הנה אי' בע"ח שהתלבשות הוא דוקא בז"ת אבל לא בג"ר. והענין כי התלבשו' הוא השתלשלות עו"ע ומה שהעלול יכול להלביש ולהשיג את העילה זהו דוקא בז"ת אבל לא בג"ר (הג"ר של העילה נעשה עלול לגבי הגבוה ממנו ואין זה התלבשות, כי התלבשות הוא שהעילה מלובש בהעלול, אבל הג"ר של העילה הוא מלביש לעילה הגבוה אין זה התלבשות), ולכן בג"ע ששם מאיר ג"ר שאין שם התלבשות מאיר האור כמו שהוא, אבל בעולמות שהגילוי הוא מז"ת שהאור מאיר ע"י לבוש הוא העלם, עד שבריבוי הלבושים עד עוה"ז הגשמי הוא העלם והסתר גמור, וזהו שהג"ע קדמה לעולם. ונמצא שהחילוק בין ג"ע לעולם בב' דברים, שבג"ע שם הוא גילוי אלקות והגילוי ממוחין, אבל בעולם הוא העלם וחיותן ומקורן הוא מז"ת.

אך צ"ל האיך תוכל הנשמה שהיא נברא ובע"ג לקבל גילוי אור כזה, והגם שהנשמה טהורה היא, אבל אח"כ אתה בראת ונעשית נברא ובע"ג. אך זהו שנשפלו תומ"צ למטה בכדי שע"י לבושים דתומ"צ תוכל לקבל הגילוי אור שהוא זיו והארה מהמצוה, כי המצוה בעצמה א"א להתגלות עד לע"ל כי שכר מצוה מצוה ובג"ע היא הארת המצוה, ולקבל זה ההארה א"א כ"א ע"י לבושים דתומ"צ בעוה"ז, כי מעשיית המצוה נעשה לבוש בגעה"ת, ומכוונת המצוה לבוש בגעה"ע.

ויובן זה ממ"ש ויבא משה בתוך הענן דלפי שהי' נצרך משרע"ה לקבל תו' מפי הקב"ה הגם שהי' גוף קדוש וטהור א"א לקבל בלתי שינוי ממהות למהות לכן הי' בהר מ' יום דבמ' יום נעשה שינוי המהות ע"ד יצירת הוולד שמשתנה במ' יום למהות אחר, אך במה הי' ניזון אותן מ' יום הוא ע"י הזנה רוחני', וכדי שיוכל גוף גשמי לקבל מזון רוחני הוא ע"י הענן ששרשו גבוה מאד נעלה, ונעשה לבוש למשה שע"י יכול ליזון מרוחני, וע"ד מצד תוקף בהירות השמש אין יכולים להסתכל