קפג

בפו"מ כ"א למסור רצונו לקיים רצה"ע וכמו למשל מצות תפילין אפי' מכוין לשעבד מוחו ולבו ויכוון כל הכוונה הראוי' לה אין זה מס"נ בפועל, ומכ"ש אם לא יכוין כוונה הראוי' לה.

ועוד הפרש כי אברהם אע"ה עשה זה בכח עצמו וא"א לנברא ע"י עבודתו בלא מ"ת לבוא יותר משרש ומקור הנבראי', והראי' ממה שאמרו בגמ' ש"מ מעיין דעין עיטם ך"ג אמה שהרי המקוה דכה"ג הי' ע"ג פתח העזרה וכל הפתחים היו גבוהים ך' אמה ושיעור מקוה הוי אמה על אמה ברום שלש אמות, ואם יכולים להגביה המעיין יותר משרשו מנ"ל שהמעיין כ"ג אמה דילמא לא הוי כ"א עשר אמה והיותר הגביהו, אלא ודאי שאין יכולים להגביה יותר משרשו, והגם כי אברהם הי' שרשו באצי' מ"מ הרי נמשך דרך מעבר הבריאה כמ"ש אתה בראת כו' ונעשה נברא, ובתחלה לא הי' מרכבה כ"א לחסד דבריאה ואח"כ אמר לו הקב"ה לך לך שיתחבר לשרשו שבאצי', ועכשיו כאשר ניתן לנו התורה אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו, אשר מלשון באשרי כי אשרוני בנות, תענוג עליון, כי במ"ת כתיב אנכי הוי' אלקיך שע"י גילוי אנכי מי שאנכי נעשה שם הוי' בכ"א, וקדשנו בקודש העליון במצותיו הקב"ה מניח תפילין, וזהו מה שא' במדרש ע"פ לריח שמניך טובים שמן תורק שמך כל מצות ומע"ט שעשו האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק כדבר שמריקין מכלי אל כלי כי ריח אינו עצמות שהרי יכולים להריח כל היום ולא יחסר כלום, אבל דבר שמריקין הרי הוא עצמות, כמ"כ בתומ"צ שניתן לנו הוא עצמות.

ונמצא שההפרש הוא בשני דברים, הא' שקיום התורה דאבות היה ע"י מס"נ כמו שהאכיל לכל אפי' לערביים מפני שהי' בטל בתכלית והודיע אלקותו בעולם, ויצחק ע"י עובדות אחרים, ויעקב ע"י עובדות אחרים, אבל תומ"צ דעכשיו אין צריכים כ"א לקיים רצה"ע ב"ה, ועוד כי האבות מצד העובדות לא הגיעו כ"א לשרש הנבראים וע"י תומ"צ ממשיכים עצמות א"ס.

אך זהו מצד רב חסד, אבל מצד מדה"ד הי' צ"ל התשלום שכר זמני, וזהו מ"ש המדרש וכי מאי איכפת לי' כו' כי מצד עצמות א"ס קמי' כחשיכה כאורה ששם אין החושך תופס מקום כן האור וכמ"ש אם צדקת מה כו' אלא אמרת ה' צרופה, צרופה אמרתך, כי צרופה קאי על ע"ס כי מחכמה ולמטה יש קצת דין ודקדוקים ושם שייך לומר שתופס מקום תומ"צ, אך מצד רב חסד נמשך מגן לכל החוסים, כי מגן הוא סוכ"ע כמו מגן שמלביש חיצוניות הגוף כן א"ס הסובב ומקיף בשוה נקרא בשם מגן, וכן אאע"ה ע"י רב חסד הגיע ג"כ למגן הוא.

אך הלא אין נותנים מתנה כ"א למי שעביד איזה נייחא, וא"כ צ"ל מהו האתעדל"ת לזה, אלא הענין דהנה כתיב כי מנסה ה"א אתכם לדעת כי הנה הנסיון מעלים ומסתיר, כי אם הי' בגילוי לא הי' נק' בשם נסיון כמו אברהם אבינו שהפילו לכבשן