קפב
אנכי מגן לך
בס"ד פ' לך תרל"ב
אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. וצ"ל מהו הנתינת טעם על שכרך הרבה אנכי מגן לך. אך הענין כי הנה איתא בספרים שע"פ מדה"ד הי' צ"ל התשלום שכר זמני ומוגבל כמו עשיית המצוה שהוא זמני ומוגבל כמו תפילין ביום דוקא ולא בלילה וכן שבת יו"ט פסח סוכה קרבנות, אלא שע"פ מדת החסד של ורב חסד התשלום שכר היא נצחי.
ולהבין זה צריך להקדים מ"ש במד"ר ע"פ אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו אמר רב לא ניתנו המצות אלא כדי לצרף בהן את הבריות וכי מה איכפת לי' אם שוחט מן הצוואר או מן העורף אלא אמרת ה' צרופה, ומשמע מלשון המדרש שלמעלה אין שייך קיום מצות כלל ולא ניתנו אלא כדי לזכות את ישראל שיבואו לבחי' מגן הוא לכל כו'. ועוד מפרש שם דקאי על אברהם שנתנסה בעשר נסיונות, ומגן הוא כמ"ש אנכי מגן לך, נמצא לפי זה הפי' שאברהם ע"י הנסיון נמשך לו ג"כ מגן הוא כמו לנש"י ע"י המצות.
ובכדי להבין זה צריך להקדים תחלה מהו ההתחדשות ממתן תורה הלא אברהם אע"ה קיים כל התורה עד שלא ניתנה אפי' עירוב תבשילין. והענין כי ההתחדשות הוא בב' דברים, הא' כי אברהם הי' מרכבה למדת החסד והי' בטל בתכלית עד שלא איכפת לי' כלום להשרף בכבשן אש וכל מה שיאמרו לו, נמצא שקיים במס"נ, ולכן איתא בפרדס בשם ס' הבהיר אמרה מדת החסד כל זמן היות אברהם בעולם לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד במקומי ומשמר משמרתי, והאיך יכול הנברא לבוא למדריגה כזו אם לא ע"י מס"נ, והי' נדיב מאד כמ"ש בס' אורחות צדיקים שיש ג' מיני נדיבות, נדיב בגופו ויש נדיב בממונו ויש בנפשו, ואברהם הי' נדיב בכל הג' בחי', אבל עכשיו כאשר ניתנה תורה א"צ למס"נ
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.