קפ

אמיתי והוא א"ס ממש אשר ממנו הי' יכול להתהוות ספי' עד אין שיעור ומה שנתהווה מספר ע"ס הוא ע"י צמצום עצום וע"י המצות ממשיכים א"ס ממש וזהו עבודת הצדיקים להמשיך מעלמא דאתכסייא לעלמא דאתגלייא דהיינו ע"י שמקשר א"ע לעשות רצה"ע, דבעת עשיית המצוה ה"ה אז בעלמא דאתכסייא והמצוה היא גשמי' וה"ה אתגלייא ומחבר הב' עולמות, אך את זה לעו"ז עשה האלקים דכמו שיש עונג בקדושה כי אשר הוא לשון תענוג, כמ"כ אם פוגמים במצות ח"ו ה"ה נגע כי נגע הוא היפך ענג, ואעפ"כ לא יאמר נואש כי העצה לזה תשובה מעומקא דליבא.

והנה הן צדיקים והן בע"ת צריכים להתיבה, והענין כי בצדיקים התיבה הוא להגן עליהם, כי הנה כתיב מים רבים היינו טרדת הפרנסה בריבוי מחשבות הטורדות שזהו כמו מים שמשוטטות כמ"כ המחשבות רבות עד שמקשר א"ע כאלו הם העיקר, ובריבוי מחשבות יכול לבוא עד שיהי' ותשכח אל מחוללך שיאמר כחי ועוצם ידי דהיינו שסובר מפני מה הרויח מפני שעשה כך ומפני מה לא הרויח מפני שלא עשה כך, ובאמת צריך לידע כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל כמ"ש עיניך פקוחות על כל דרכי בנ"א לתת לאיש כדרכיו, ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה, ובאמת שרשם נעלה מהכרוזים, וא"כ אין שום דבר נעשה מעצמו, וזהו רבות מחשבות בלב איש ועצת הוי' היא תקום שמלמעלה היא העצה והקימה.

וזהו וידגו לרוב בקרב הארץ שלא יפרד אפי' רגע א' כדגים שבים, דהיינו ע"י שמקשר המחשבה למעשה שיכוין שע"י שירויח עי"ז יוכל להתפלל וללמוד, ועושה צדקה בכל עת זה הזן ומפרנס את ב"ב, וכ"א נותן צדקה לפי ערכו וצדקה היא כללות כל המצות כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה, ואם מקשר המחשבה למעשה עי"ז מתעלה המעשה ואינו יכול להיות נפרד, אבל אם אינו מקשר המחשבה למעשה הגם שנותן אח"כ צדקה אבל אין להם חיבור זע"ז, ובריבוי המח' יכול ליטבע במים שאין להם סוף דלעו"ז. כי הנה כתיב והיתה נפש אדוני כו' יקלענה בכף הקלע קליעה למקום רחוק מאד, ונק' בשם א"ס הגם שהם קלי' אך מפני עוצם הריחוק מאלקות נק' בשם א"ס כמו קלי' עמלק שהוא למעלה מן הטעם ודעת ובאמת ה"ה למטה מן הדעת אלא מפני שהוא מקור לכל הקלי' ומאבד המוחין ומתרחק מאד לכן נק' למעלה מן הטעם ודעת, וע"ד משארז"ל איזהו מים שאין להם סוף כל שאין רואהו מד' רוחותיו הרי שיש להם סוף, וע"ד מה שהראהו ליעקב שרו של אדום עולה ואינו יורד ובאמת הרי יהי' לו ירידה כמ"ש אם תגביהי כו' משם אורידך כו', אלא מפני אריכות הגלות נאמר אינו יורד, כן מפני עוצם הריחוק נק' בשם א"ס, והתיבה היינו תומ"צ מגן להשמר מן המים רבים כמארז"ל מצות בעידנא דעסיק בה מגינא ומצלי ותורה בעידנא דלא עסיק מגינא ומצלי שמציל מן המים רבים.