קעב

והנה עשרה מאמרות נק' בזהר בשם מילי דהדיוטא ולאו אורחא דמלכא לאשתעי במילי דהדיוטא, והממוצע היא התורה, והנה מתחלת הבריאה הי' זה מצד עצמו כי חפץ חסד הוא, ועכשיו ממשיכים בחי' זו ע"י התורה, וכמ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' ואין כבוד אלא תורה והיינו שכדי להיות לעולם ה' דברך נצב בשמים כמ"ש רז"ל במד"ר ובסש"ב בשם הבעש"ט שדבר ה' נצב תמיד בשמים להחיותן ואם הי' מסתלק עד"מ המאמר יהי רקיע שעומד בשמים להחיותם על רגע א' הי' אין ואפס מבחי' השמים, וכדי שיומשך קיום וחיות העולם היינו שיעמדו העש"מ להחיות הנבראים שנבראו ע"י העש"מ ולאו אורחא דמלכא לאשתעי במילי דהדיוטא, הנה זהו ע"י התורה שזהו מ"ש ולכבודי בראתיו כו', ע' בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר הא' שע"י התורה ממשיכים קיום וחיות העולמות שיהי' דברך נצב בשמים להחיותם, וזהו שארז"ל דברו חכמים בהוה היינו שע"י דבר החכמים בד"ת עי"ז ממשיכים קיום העולם בהוה, ע' בלק"ת בסד"ה ביום השמיני עצרת כנישין יהא לכון וכמו שהממוצע צ"ל כלול משני הבחי', כמו"כ בתורה יש בחי' סתים וגליא שבתורה, ונק' אחור וקדם צרתני.

ולכן ע"י עסק התורה נמשך ממילא הקיום והחיות בהעולמות מאחר שהתורה היא האומן והממוצע כו', וע' בתו"א בד"ה המגביהי לשבת שזהו"ע ר' יהודא דכולא תנויי בנזיקין הוה לזכות את הזכאי ולחייב את החייב להפריד ביניהם, בכדי להפריד החיצונים מהקדושה ויתפרדו כל פועלי און, לפי שהיתה תורתו אומנתו כרשב"י וחביריו כו' שהי' בבחי' ביטול לאוא"ס ב"ה כל היום ע"י המס"נ שהמשיך עליו בק"ש (כי מן הק"ש גם רשב"י וחביריו לא היו פטורים, כ"א מן התפילה לבד) והיתה תורתו אומנתו ג"כ בבחי' ביטול ממש, ואשים דברי בפיך ודברי אשר שמתי בפיך, וכמארז"ל מתניתין מלכתא שכמו המלך שגוזר אומר שיהי' הפסק כך, כמו"כ ע"י הלימוד שלומד בסדר נזיקין וזיכה את הזכאי וחייב את החייב עי"ז הפריד הקליפו' מהקדושה להיות יתפרדו כל פועלי און כו' נמצא שע"י דבורו בתורה גרם למעלה לזכות את הזכאי כו'. וזהו"ע בחי' משפט שיהי' כל דבר על מכונו, כי לא די לעורר מדת חסדו וטובו לבד, שמאחר שהוא התעוררות בחי' א"ס השוה ומשוה, הנה בבחי' זו נא' שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך, שגם השממית היא בחי' הקליפו' וסט"א יש לה יניקה ואחיזה כו', וכענין לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל