קסח

רוממות אל בגרונם וחרב פפיות בידם שפי' רז"ל שע"י שרוממות אל בגרונם עי"ז נעשה חרב פפיות בידם שזהו בחי' התפילה, וכן גם דברי תורה. וביאור הענין צ"ל שרש ההפרש בין תפלה לתורה, ומ"מ בזה שוים הם שנק' חרב ורומח.

אך הענין הוא שזהו ההפרש בין תפלה לתורה שהתפילה היא מלמטלמ"ע והתורה היא מלמעלמ"ט, שפי' מלמטלמ"ע הוא לפי ערך הכנת כלי המקבל באתעדל"ת כן נמשך מלמעלמ"ט באתעדל"ע, אבל תורה היא בחי' אתעדל"ע מצד עצמה וכמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה ואתחנן שהתורה היא בחי' אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלה למטה, שע"ז הי' בקשת משה שיכניס הוא את ישראל לארץ שרצה להנחיל בהם הכח שיוכלו להמשיך המשכת אא"ס בבחי' אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלמ"ט ע"י התורה כו', ולא פעל זה, כ"א אמר לו עלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה את הארץ, שע"י הראי' שראה את הארץ מרחוק המשיך בחי' זו עכ"פ ביחידי סגולה כמו רשב"י וחביריו שתורתם אומנתם שיוכלו להמשיך ע"י תורתם אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלמ"ט. ולכן מי שתורתו אומנתו פטור מן התפילה כמ"ש בסידור שער הק"ש הטעם לזה, כי התפילה היא בחי' חיי שעה, פי' שעה הוא בחי' מל' בחי' זמן מלך מלך ימלוך, וחיי שעה היינו ההמשכה בבחי' מל' הנק' שעה לצורך קיום וחיות העולמות, אבל תורה הוא בחי' חיי עולם המשכת מוחין לז"א, וא"כ בכלל מאתים מנה. לכן הם פטורים מהתפילה כו'.

ושורש ענין חיי עולם הוא ע"ד מ"ש בפי' הפסוק ואתה מרום לעולם הוי' (תילים צב) שמה שנמשך לעולם הוא מבחי' מרום בחי' רוממות עצמותו א"ס ב"ה, וכמארז"ל במד"ר ר"פ קדושים פך"ד ע"פ ואתה מרום, רוממות אתה נוהג בעולמך, כהונה לעולם, מלכות בית דוד לעולם, קדושה לישראל לעולם, וע"ד מ"ש רז"ל במד"ר ויצא פ"ע שם הגדולה לאה גדולה במתנותי', כהונה לעולם, מלכות בית דוד לעולם דכתיב ויהודה לעולם תשב (יואל ג' ך) וכתיב זאת מנוחתי עדי עד (תילים קל"ב), ושם הקטנה רחל קטנה במתנותיה יוסף לשעה, שאול לשעה, ושילה לשעה. והטעם הוא לפי שה"א גדולה לאה פי' ה"א גדולה היא בחי' בינה מקבלת מע"ק ולכן הוא לעולם, משא"כ ה"א קטנה מל' מקבלת מז"א, ולכן הוא רק לשעה. וז"ע שהתפלה היא ג"כ רק חיי שעה, אבל התורה היא בחי' חיי עולם, ולכן אנו מברכים בברכת התורה וחיי עולם נטע בתוכינו, וכן אומרים בקדושת ובא לציון ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם כו', ועי' מזה בד"ה ויתן אל משה (ך"ז) בשם הכוונות והרמ"ז.