קסא

המאכל נותן חיות באדם, להיות כי בשורשו הנה הוא באמת גבוה יותר וכנ"ל, אמנם הנה זהו כשאוכל לשם שמים דהיינו שבכח האכילה ילמוד ויתפלל, ובאכלו יכוון להגביה הניצוץ אשר בזה בכח צמיחתו, ויקרא גם בגלגול כמ"ש בכתהאריז"ל, וכענין דכתי' באלי' וילך בכח האכילה ארבעי' [יום], דהגם שיפלא בעינינו איך ישבע האדם מאכילה אחת ארבעי' יום, מ"מ הנה גם זה מקרא מלא שבכח האכילה דוקא הלך מ' יום, ומשמע אם לא הי' אוכל לא הי' יכול להלוך מ' יום בלא אכילה, והיינו שזימן לו הקב"ה ניצוץ גדול שהחי' אותו ארבעי' יום, כי השובע הוא לפי ערך הניצוץ אשר בו כו'.

וז"ע צדיק אוכל לשובע נפשו פי' לשובע נפשו, שובע ל' משביעי' אותו תהא צדיק, ול' שבועה אשר נשבעת לאבותינו שזהו מימי קדם שלמעלה מימות עולם וימי עולם כמ"ש במ"א, ואכילת הצדיק הוא להשביע נפשו מבחי' ימי קדם הנ"ל, משא"כ בטן רשעי' כו' להיות כי ע"י אכילתו לא די שאינו מעלה כ"א מתגשם עוד ויפול כו'. ונמצא מובן מה שמסיים בשולחן להיות כי כמו שמזבח מכפר להיות כי הקרבנות הוא בחי' העלאת מ"ן לחיות המרכבה שיגביהו את הכסא לבחי' כי לא אדם הוא, הוא בחי' א"א, וזהו קרבן בגימ' א"א, והרמב"ן פי' ל' קירוב הכוחות והשמות לבחי' אוא"ס ב"ה, וסיים בשולחן שגם ע"י אכילת שולחן יכול ג"כ להמשיך מבחי' הכתר בחי' ימי קדם כשאוכל לשובע נפשו ולומד ומתפלל בכח האכילה. ולקרב אל השכל איך שולחנו של אדם מכפר, יובן מה שארז"ל כוהנים אוכלי' ובעלי' מתכפרי', הרי ע"י אכילת הכהן מתכפרי' הבעלי', כן יובן כשהאדם אוכל כמו שנצטוה (ה"ה ג"כ ככהן, שפי' עובד שעובד להקב"ה, כן האדם שמקיים כציווי הקב"ה ה"ה ג"כ עובד) ג"כ מתכפר כמו ע"י אכילת הכהן.

אמנם הנה את זה לעומת זה עשה האלקי', וכמו שיש שולחן בקדושה כן גם בלעו"ז יש ג"כ שולחן, והוא כי מצינו בדרז"ל שאמרו שולחן ערכתי לו כו' שנק' היחוד בשם שולחן, וכתי' כי אם את הלחם אשר הוא אוכל, וכתי' כן דרך וגו' אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי כו', והיינו בחי' שולחן דלעו"ז, וע"ד שנת' בד"ה ויהיו חיי שרה בענין שדה דאיתא בזהר בגין דאית שדה ואית שדה אית שדה שהוא חקל תפוחין קדישין ואית שדה כדא' ואם בשדה מצאה שעז"נ ובשר בשדה טריפה, בשר קאי על אבר שאין בו עצם, ואם ח"ו נפגם בשדה טריפה הוא נשג"ז, גורם עי"ז להיות ציון שדה תחרש, ולהיות כי אין רע יורד מלמעלה המקור הוא שולחן ערכתי, שהגם שרבי התיר מ"מ ע' בדברי הפוסקי' שזה בכה וזה בכה