קנח

המזבח עץ שלש אמות (ג)

בס"ד. ש"פ אמור, ל"ב.

יחזקאל מ"א.

המזבח עץ שלוש אמות גובה וגו' וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'. וארז"ל (ברכות נ"ה, וש"נ) פתח במזבח וסיים בשולחן כו' בזמן שבהמק"ד קיים מזבח מכפר עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו. וצ"ל מ"ע ההתדמות שולחנו של אדם לגבי מזבח, שגם לפי מה שפירש"י ז"ל א"כ אינו בערך מזבח הכפרה כלל.

ויובן בהקדם שורש ענין נט"י שמצינו בדרז"ל בתד"א הובא בילקוט תשא רמז שפ"ו מכאן אמרו האוכל בלא נט"י כבא על אשת איש, דלכאו' יפלא היתכן לדמות ענין האכילה בלא נט"י כבא על אשת איש, שהרי חומר אשת איש הוא בחמורה שבד' מיתות בית דין, ונט"י לקדשי' תיקן שלמה ורבנן דח"י דבר גזרו גם לתרומה, ולחולין הוא מפני סרך תרומה, שהוא ענין סרך לגזי', (וכ"ש בזה"ז שלא יש תרומה טהורה כלל), ואיך מדמין האכילה בלא נט"י כבא על אשת איש.

אך הענין יובן בהקדם ענין נט"י ע"פ מ"ש בסידור מהרי"ק ז"ל ששורש ענין נט"י הוא לפי שבחו"ב מלובשי' חו"ג דא"א והם מי החסדי', וצריכי' להמשיך מים אלו ע"י חו"ב לז"א, וז"ע דכתי' ביעקב כשבירך את מנשה ואפרי' שכל את ידיו ות"א ואחכמינון לידוהי, פי' שמפרש שכל מלשון השכלה שהמשיך מוחין למדות שהם בחי' הידי', וא"כ שיהי' שורש ההמשכה מלמעלה מן השכל, וכענין שכ' הבחיי כי נתכווין בעשר אצבעות ידיו להמשיך הברכה ממקור החכ'. ועד"ז יובן ענין נט"י ע"פ פי' מהרי"ק, דהנה ביוסף כתי' ויפוזו זרועי ידיו וארז"ל בסוטה נעץ צפורני ידיו בקרקע, ויצא כו' דרך צפורני ידיו, והיינו כמו שאברהם יצא ממנו כו' יצחק יצא