קנה

ועד"ז הו"ע נט"י, כי כמו שיש שולחן בקדושה וכמארז"ל פתח במזבח וסיים בשולחן, עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו, והענין הוא כי מזבח הו"ע בחי' לחמי לאשי שנמשך ע"י יחוד עליון קרבן ל' קירוב הכוחות והשמות כמש"פ הרמב"ן, ויש אכילת מזבח ואכילת כהנים כמ"ש במ"א, וסיים בשולחן כי ע"י אכילת דברי' גשמי' דנוגה שיש בהם ניצוצי' קדושי', וכשהוא לומד ומתפלל בכח האכילה וכענין דכתי' באלי' וילך בכח האכילה ארבעי' יום, אם שזהו פלאי מ"מ הי' בכח האכילה, והיינו כי זימן לו ניצוץ גדול שנשא אותו מ' יום, כן כתי' צדיק אוכל לשובע נפשו בכדי להשביע נפשו דתיקון מנצוצי תהו שבהם וע"י תתעלה נפשו במעלה אחר מעלה. וי"ל שובע ע"ד משביעי' ל' שבועה אשר נשבעת לאבותינו שזה נמשך מימי קדם שלמעלה מבחי' ימות עולם, וע"י העלא' מ"ן זה נמשך המשכת מ"ד, וזהו וסיים בשולחן כו'.

אמנם יש שולחן בלעו"ז כמ"ש כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פי' כו' שהוא בחי' האכילה דכי אם הלחם שהוא אוכל שנמשך בלעו"ז נשג"ז, ועי"ז ציון שדה תחרש ח"ו ע' בד"ה חיי שרה. ולהיות כי הרע בשרשו אינו רע גמור כי אין רע יורד מלמעלה לכן נמצא בדרז"ל ענין טהורה להיתר ומ"מ אינו מדרך הטוב והישר כמארז"ל נדרי' ס"פ שני שולחן ערכתי לו והפכו, הרי נק' שולחן, ע' במאו"א שין סעי' י"ז שולחן נק' יסוד דנוק' דקדושה או דקלי' עכ"ל.

ולהיות כן צריך להקדים נט"י מי רביעי' ע"ד מ"ש בס"י ע"ס במספר עשר אצבעות וברית יחיד מכוון באמצע במלת לשון ומלת מעור, והיינו להיות כי השממית בידי' תתפש ויניקתה מבחי' הידי' שעשו מטעמי' לאביו והיינו מסוף הידי' מצפרני' שחוץ לבשר, ושפע הפנימי הוא ויפוזו, וכענין רועי גרר שרבו לאמר לנו המים (בד"ה באר בשדה ובד"ה ראה ריח בני), והמחלוקת יהי' עד אשר ירחיב ה' את גבולינו לע"ל שז"ע רחובות שלא רבו עלי'. אמנם ע"י רחיצת ידים דנט"י שממשיכין מ"ן ומ"ד דקדושה אזי נדחה השממית כי מחו"ב אין להם יניקה.

וז"ע ה' יחתו מריביו וכתי' משם אורידך נאום ה', ולכאו' יפלא מי הם המריבי' עם ש' הוי' עד שצ"ל שה' יחתה אותם, וגם צ"ל מה שא' נאום הוי' למה צריך לחתום על הענין כא' שחותם לחבירו על מה שמבטיח לו, והיתכן לומר כן למעלה,