קנא

וזהו שישראל שבחו"ל עובדי ע"א בטהרה שאינו יודע ומרגיש כלל שהוא כמו ע"א ממש.

והנה כמו שיש ג' עולמות בי"ע בפרטיות כן ישנם בכללות ג"כ, שהוא ג' בחי' מחדו"מ, כי לפי שיטת הרמ"ז ג' עולמות בי"ע נק' עשי' דכללות, ואצי' נק' יצי' דכללות ומחה"ק נק' בריאה דכללות. ויובן בהם כל הבחי' מחדו"מ כמו שנת"ל בפרטי העולמות, וכמו שנת' שיותר אין ערוך עשי' לגבי יצי' דיבור, יותר מהדיבור לגבי מחשבה, כן יובן שג' עולמות בי"ע שהן עשי' דכללות אין ערוך יותר לגבי אצי' שהוא יצי' דכללות מאצי' לגבי מחה"ק, כי על בי"ע כתיב ומשם יפרד והי' לד' ראשים, והגם שהד' ראשים הם ד' מחנות שכינה, מ"מ ה"ה במספר ד' והוא מקור לפירוד, אבל אצי' לפי ב' הפירושים, או מל' אצל וסמוך או מל' הפרשת הארה ה"ה גילוי ההעלם מאלקות, וא"כ הגם שאין ערוך אצי' לגבי מחה"ק מ"מ איזה ערך דערך שייך לומר מאצי' למחה"ק, אבל בי"ע לגבי אצילות אין ערוך כלל וכלל. וכן יו"ד כלים דע"ס יחלק כ"א לבחי' ראש תוך סוף, והם חב"ד חג"ת נה"י, כי כל מדה כלולה מג' בחי', חב"ד הוא המוחין והטעם מהמדה כמו השפעת החסד שמשפיע לזולת הוא או מפני שאוהבו או מפני גודל הרחמנות, ועצם המדה, ונה"י שבהמדה, ויותר אין ערוך נה"י לגבי חג"ת מחג"ת לגבי חב"ד, כי נה"י הוא כמו כח המעשה שהוא כח היותר אחרון ונמצא כי הידים שבהם כח המעשה הם בחי' עשי'. והגם כי איתא בת"ז כי חסד דרועא ימינא כו', היינו נה"י שבמדה, שהידים הם כנגד הלב ובלב הוא עיקר משכן המדות, ומה דאי' במד"ר הלב חושב הוא המוחין שבמדה.

ומפני שבהידים מלובש כח המעשה שהוא כח אחרון שבנפש יוכל להיות מהם יניקות החיצונים, ולכן ניתקן נטילת ידים. והענין דהנה כתי' שממית בידים תתפש ואיתא במד"ר באיזה זכות השממית מתפשת בזכות אותן הידים שנא' ויעש גם הוא מטעמים לאביו נמצא שהשממית מקבלת מבחי' הידים, כי הנה בידים יש צפרניים והצפורן הוא מותרי מדות, דכמו שיש שערות ע"ג הראש והוא מותרי מוחין, כמ"כ יש מותרי מדות והוא הצפרניים, וכמו שאברהם יצא ממנו כו' ויצחק כו', ומותרי מדות גרועים ממותרי מוחין. והנה בצפרניים יש ב' בחי', הצפורן שע"ג הבשר, והצפורן שחוץ לבשר ושם יש צואה ומשם מקבלים החיצונים תוס' יניקה, ולכן בע"ש צריך לקצץ הצפרניים שחוץ לבשר, וגם צריך לפנות קורי עכביש כי שממית בידים תתפש וצריך להעבירם. ובמוצש"ק מקרבים הידים לאור הנר של אבוקה של הבדלה מאחר שבע"ש קצצו הצפורן שחוץ לבשר, והצפורן שע"ג הבשר