קנ

אך הענין הנה ארז"ל ישראל שבשארי ארצות עוע"א בטהרה, ולכאורה אינו מובן האיך אומרים על כללות ישראל שהם עוע"א, שהרי באח"פ אינו כ"א מעט מן המעט, ולפי דעה א' בגמ' אסור לצאת משארי ארצות לאח"פ כמ"ש בבלה יבואו ושמה יהיו עד כו'. אך הענין דהנה כתיב וראית לשמש ולירח או לכל צבא השמים והשתחוית להם, וענין השתחוואה הוא כשמחשב אותם ליש ודבר, דהנה כתיב וממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים כו' שרואה שנצמח מהם צמחים, ומחשב שהם בכח עצמם הם המצמיחים ועושה אותם ליש ודבר ולכן הוא משתחוה להם, אבל באמת אינם אלא כגרזן ביד החוצב בו, והיתכן אם אומן בונה בנין ע"י קרדום שישבחו ויפארו להקרדום שעשה בנין כזה כי הגרזן בלא אדם אינו יכול לעשות כלום, אלא שהם כלי אומנות שבהם וע"י עושה האומן כי לא יתכן שיבנה בנין ע"י קורנס ולעשות טס ע"י גרזן, אבל הכלים בעצמם אינם יכולים לעשות כלום, וכך הם כל צבא השמים שאינם אלא שלוחי השפע לבד שבהם וע"י עובר השפע, אבל בעצמם אינם יכולים לעשות כלום כמו הגרזן.

וכמו שיש ע"א בגשמי' כן יובן ענין ע"ז ברוחניות כשכופף ראשו וקומתו לדבר הנשפע מהם, והוא דרך כלל כל ענין טרדת הפרנסה שכופף ראשו ושכלו ומדותיו וטרוד ומוטרד כל היום ושוכח לגמרי על ענין השגחת אלקות, וסובר שהוא הממציא הסיבה והוא הוא המרויח, עד שיכול לומר כחי ועוצם ידי, ובאמת הרי הוא ית' סיבת הסיבות והוא המסבב הסיבה ונותן הפרנסה, אבל כששוכח ע"ז ומטריד מוחו ולבו ה"ז כע"א ממש, ואדרבה ה"ז גרוע יותר, כי בע"א הרי הוא כופף ראשו וקומתו שהוא חיצוני', אבל במשא ומתן ה"ז כופף ראשו ושכלו ומדותיו וכל הפנימיות שלו וה"ז גרוע מע"א. והגם דכתיב וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה, דמשמע שצריך לעשות, וכתי' ששת ימי' תעשה מעשיך, אך תשובתו בצדו היינו כשהוי' הוא אלקיך שיודע שהקב"ה מסבב הסיבה והפרנסה, ומכוין כדי שעי"ז יוכל ללמוד ולהתפלל ולעבוד את הוי', אז אדרבה עי"ז מעלה המשא ומתן, כי בכל דבר ודבר מלובש בתוכו ניצוץ אלקי, וע"י הכוונה הנכונה מתעלה הניצוץ. וזהו ואכלת את כל העמים, והאיך שייך אכילה בעמים, אלא כמו שענין אכילה הוא בירור, כמ"כ הוא מברר מהם הניצוצות קדושות המובלע בהם. אבל כשאינו עושה כך ומחשב הסיבה ליש ודבר ה"ז ממש כמו ע"ז. וכמו שעונש על ע"א בפו"מ הוא סקילה, כן יש ברוחניות סקילה היינו שנעשה לבו לב האבן טמטום הלב וטמטום המוח שאינו יכול לעשות פתיחות הלב כלל, וזהו וסקלתם באבנים ומתו כי העדר הרגשת החיות מאלקות נק' מיתה ברוחניות, כי עיקר הכוונה הוא החיות אלקות ולא חיים גשמיי'. וזהו דוקא בשארי ארצות ע"י ששם נתלבש אור דיצי' בהתלבשות גמור ומעלים ומסתיר לגמרי על האור עד שעי"ז יוכל לומר כחי ועוצם ידי כו'.