קמז

לומר שיהי' מציאות כזה קודם, אלא הוא מלא דבר, שא"א לנו לכנות ע"ז שם דבר מאחר שאינו מושג, רק שדוגמתו יש באצי' אבל הוא רוחניות יותר באין ערוך, וכערך ריחוק הבורא מהנברא שהרי כלים דאצי' הם חד עם בחי' איהו לברוא בהן וע"י יש מאין כמ"ש בד"ה איהו וחיוהי באגה"ק, ולפ"ז אין הפי' מבריאה שהוא דבר חדש שלא הי' כלל אלא שנק' דבר חדש ע"ש שלא הי' מהות כזה בבחי' הרגש הבריאה כמו שהוא עכשיו. וכן יובן באותיות המחשבה שהגם שהיו האותיות קודם בקדמות השכל, אלא מפני ששם הי' באופן אחר בלי הרגש כלל נק' מחשבה דבר חדש, כי פעולת המחשבה שמביא גילוי ההעלם העצמי לגבי עצמו, וה"ז העלם וגילוי, וא"כ כמו שהי' בהעלם ה"ז העלם וא"א לכנות לו שם אלא כמו שהוא בא לידי גילוי וכשבא לידי גילוי ה"ז מחשבה. ועד"ז הוא מל' דאצי' הנעשית עתיק לבריאה כי עתיק דבריאה נעשה מגילוי ההעלם דמל' דאצי' כמו שהוא באצי'.

יצרתיו הוא הדיבור, כי מח' הוא כח הגילוי אך הוא גילוי לגבי עצמו, והדיבור מגלה זה הגילוי לזולתו, וה"ז כמו צורה לחומר המח'. אך מה שנק' המח' בשם חומר אין זה חומר ממש, כי חומר עצמי הוא חומר היולי הקדום לד' צורות, אבל המח' ה"ז גילוי, אמנם לגבי הדיבור נק' בשם חומר כי המח' ה"ז העלם לגבי זולתו, והדבור נק' בשם צורה כי צורה נק' גילוי אשר יאמר עליו כי הוא זה, וחומר המח' הוא חומר המוכן לקבל צורה, כי הדבור אינו התחדשות ממש אלא שמגלה העלם המח' וה"ז כמו צורה, כמו למשל מכסף עושין כלי ואם נצרך לצייר מני' ובי' איזה צורה בדקות הוא דוקא כשהכסף הוא נקי מכל פסולת, וא"כ הרי יש בהכסף חומר מוכן לקבל צורת הציור הדק שרוצה רק שאינו נראה, וכן בהמחשבה הי' כלול צורת הדבור אלא שנתגלה ע"י הדבור.

אף עשיתיו אף הפסיק הענין להורות שהמעשה מרוחק מהדיבור יותר מהדיבור ממחשבה, כי הדיבור הוא רחוק מהמחשבה שהמח' הוא גילוי לגבי עצמו והדבור הוא גילוי לזולת, וא"כ ה"ז הוראה שנתרחק יותר מהמח' ומכחות הנפש, מ"מ אין הדיבור נפרד לגמרי כמו המעשה, והגם כי הדבור הוא ג"כ נפרד ויוצא לחוץ, מ"מ ה"ז רוחני' ונראה כאילו נפרד ויוצא לחוץ, שהרי א"א ליקח גשם הדיבור של חבירו אלא רק שנדמה כאילו נפרד, אבל מעשה ה"ז נפרד לגמרי, דהרי אומן העושה כלי קונה אותה אחר ואינה חוזרת להאומן כלל מפני שמעשה הוא כח חיצוני מאד עד שדבר הנעשה הוא נפרד לגמרי מהעושה אותה. והגם שבמעשה ג"כ מלובש כח הפועל בנפעל, דהרי מי שהוא אומן יותר יעשה הכלי ביופי יותר, מ"מ הרי הכלי נפרד ממנו לגמרי, כי בהמעשה אין מורגש החיות מהעושה, וז"ע אף הפסיק הענין. וזהו משארז"ל בהבראם בה' בראם שתמונת הה"א