קכז

וביאור הענין יובן בהקדם ענין שאמרו ז"ל אני ולא מלאך כו' אני ה' אני ולא אחר, דלכאו' יפלא על סיום הדרש מה שאמר אני ולא אחר, דהאיך יעלה על לב איש לחשוב ולהרהר ולעלות על מוח שכלו ורוח בינתו ודעתו שח"ו גאולת מצרי' ומכת בכורות הי' ע"י אחר, וגם צ"ל מאחר שמתיבת אני הנא' בסוף פסוק ועברתי דרשו אני ולא מלאך ולא שרף ולא שליח שהם ג' בחי' בי"ע, ומהו עוד ולא אחר, וגם מה שפי' על ש' הוי' הנאמר אחר תיבת אני, [שהוא בחי'] הוא, שהרי אמרו אני ה' אני הוא ולא אחר.

אך הענין הוא דהנה יש ב' שמות הוי' כמו ויקרא ה' ה', הא' הוא ש' הוי' דסדר השתלשלות וכמ"ש ה' בחכמה יסד כו' שמחכ' ואילך נק' סדר השתלשלות האצי', ויש ש' הוי' שלמעלה מסדר השתלשלות שע"ז אמרו עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, פי' עד שלא נברה"ע כוונת אומרו גם עד שלא נאצל אצי' העליון הי' הוא ושמו היינו בחי' שמו שמו שהוא כלול בעצמו, בחי' הוא, הוא דבר הנעלם בל' נסתר, ועש"ז הבינה נק' הוא ע"ש בחי' עלמא דאתכסיא שנסתר ונעלם, ויש בחי' הוא שהוא עתיקא בזהר מאיר ומתגלה בבינה. והנה בסדר השתלשלות יש חו"ג, והיינו שנגד החסד יש מדה"ד המנגד לבחי' החסד ושיומשך ע"פ הדין והמשפט דוקא, אשר ע"פ מדה זו לא היו יכולי' ישראל ליגאל ממצרי' וכמארז"ל על יורדי הים שקטרגו המקטרגי' ואמרו הללו עובדי כו' והללו כו', אלא ששורש גאולת מצרי' נמשך מבחי' א"ס אשר שם לית שמאלא בהאי עתיקא. וזהו שאמר הקב"ה ליעקב ואנכי אעלך גם עלה, שהעלי' ממצרי' יהי' ע"י בחי' אנכי, ולכן לא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ ע"י גילוי העצום והנורא שהי' לפי שעה מבחי' אנכי שזהו שאמרו ובמורא גדול זה גילוי שכינה בחי' מלך מלכי המלכים כמ"ש במ"א, וזהו שורש ש' הוי' הא' שהוא בחי' שמו הגדול כמו שהוא כלול בעצמותו שנק' ג"כ בש' אנכי שאם אתה חושב בכלל הרי בכתר מאיר מבחי' שמו הגדול מל' דא"ס בחי' מלכותך כו', ומשם נמשך שורש הגאולה, הגם כי עדיין לא היו ישראל במעלה עליונה והיו מושקעי' כו' עד שהי' יכול המקטרג לאמר כנ"ל, מ"מ מחמת שבבחי' שמו הגדול אינו תופס מקום כלל