קכג

ולכן יחי' המת, כי כל הגבוה יותר נופל למטה יותר כנ"ל וכמשל העיגול הנ"ל, משא"כ מי חטאת שיורי טלא רק מטהרי' הטמא ולא מחיים המת.

ולהבין קצת ההפרש בין טהרת טמא מת לתחה"מ שהרי באגה"ק הנ"ל כ' שזהו בירור רק מג"ק, וא"כ מה בין זה לתחה"מ דהוי ג"כ בירור זה, כי המת הוא אבי אבות הטומאה, ומדוע בזה מים חיים ובזה טל. ויובן חילוק זה כעין ההפרש בין תיקון מוציא זרע לבטלה דהוי ג"כ הוצאות החיות מג"ק ואעפ"כ לא דמי לביאות אסורות כמ"ש בסש"ב ח"א פ"ז וע"ש בהג"ה, וכך י"ל כאן דטמא מת ה"ה עצמו טהור ואינו שייך ח"ו לג"ק, רק שהטומאת מת שהיא מקיף שורה עליו ומלבישתו, וא"כ פשיטא דלא גדלה מהלבשת חיות בג"ק ע"י שכבת זרע שג"כ מלובש בהן רק שלא נקלט ביסוד דנוק', וכש"כ הכא שקיל טובא מינה דאינו גם הלבשה בפנימיות כמו ש"ז שטומאה יוצאת מגופו ופנימיותו, ברם הכא הוא השראה בבחי' מקיף לבד. ובזה יובן שמצינו שטומאת קרי חמורה בכ"ד כמו בחלת חו"ל ע' בפ"ד דחלה מ"ח בב"ט, וכן ליכנס למקדש בעל קרי מתרחק טפי מב' מחנות, משא"כ טמא מת רק מחנה א', וכן לענין ד"ת חמיר בעל קרי כדאיתא בפ"ג דברכות, ובכמה דברי' טומאת מת חמור שצריך הזאה ראשון ושביעי וטומאת ז'. והענין דבצד א' חמור שכבת זרע שטומאה יוצאה מגופו ומפנימיותו, משא"כ טמא מת בא ממקום אחר, וגם בבחי' השראת המקיף לבד. ואעפ"כ בצד א' טמא מת חמור שמקור מקומו הוא מטומאת מת שהוא אבי אבות הטומאה, להיותו מקור שבה"כ וימלוך וימת, מקור כל הקלי'. וגם י"ל כעין ההפרש בין מדין מקור השבירה לשאר ז' אומות, זקני מואב וזקני מדין חכ' ובינה דקליפ' טומאת המוח ע"י לימודי' זרים, ולכן הנטמא בטומאה זו צריך הזאה לדחות הטומאה וטמא ז' נגד ז' מלכי' קדמאין שמתו ונפלו, ומ"מ כיון שזהו רק לדחות המקיף לא דמי לתחה"מ שהמת עצמו יתהפך לקדושה עליונה שיזון מרוחניות כנ"ל, דגדול טפי מזדונות נעשו לו כזכיות הנז' בסש"ב, דשם רק שמוציאי' החיות שנקלט בהם מהקדושה, אבל הכא מהפכין מכל וכל, ולכן א"א להיות זה כ"א ע"י הטל מחי' מתים ברחמי' רבי', אבל לטהר הטמא מת די במי חטאת שהם שיורי טלא, וכמו שתיקון ז"ל