קיט

ועצם ענין התפלה היא כמ"ש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו (תילים ע"ח ל"ו ל"ז), וכן קיום המצות הוא כמ"ש ותהי יראתם אותי מצות אנשי' מלומדה.

ולזה אמר אם עשיתם כן הרי אתם בנים של אברהם, פי' אם עשיתם כן לזכור מחיית עמלק, להיות כי נא' בו אשר קרך בבחי' קרירות הלב, לאמר ח"ו מי אמר כן (בל"א וער זאגט דאש), או מה בכך אין זה דבר נפלא כ"כ, ואם זוכר ורע בעיניו הרע דעמלק אזי ע"י דחיית רע הזה פועל ענין עשיית הטוב דמעשה המצות באופן הנצרך לקיום המצות, ואז יהי' שני המעלות יחד, היינו שההמשכה שע"י המצות הוא עצם הדבר ולא בחי' ריח לבד כמו קיום המצות של האבות, וגם יהי' כלי לזה ע"ד הזיכוך של העלאת מ"ן של האבות, שמה שאצלם הי' צ"ל במס"נ עצומה די אם מקיים עכשיו המצוה בכוונה הראוי', כי עכשיו הנה אנו מצווים ועושי' שגדול המצווה כו'. ובאם לאו התקינו עצמיכם לשעבודה של מצרי' שהגם שלא מצינו שנשתעבדו ישראל במצרי', אמנם הנה ארז"ל במד"ר שכל האומות וכל הגליות נקראו ע"ש מצרי' לפי שהם מצירי' לישראל, ונמצא כי נשתעבדו במצרי'. וגם ברוחניות יש בחי' השעבוד בבחי' חומר ולבני' שזהו שאמרו בזהר בחומר דא קל וחומר ובלבני' דא ליבון הלכתא, והיינו משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע כו' ולא הי' מחלוקת כלל עד הזוגות שהי' ביניהם מחלוקת רק באיזהו דברי' לבד שנת' במשנה דאבות, ואח"כ משנתרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם, פי' שלא הגיעו בעבודתם בענין השימוש בעבודה כל צרכם אז נתרבו מחלוקת וצריכי' ללבן את ההלכה על בורי' שצריכי' לזה יגיעה עצומה עד שיצא הפסק הלכה לאמיתו. וגם שע"י העדר זכירת מחיית עמלק שהוא הראשית של כל הגוי' עי"ז מתעורר בנפש בחי' הז' מדות הרעות שהם בחי' ז' אומו' הכנעני כו', הנה העצה לזה הוא בחי' לימוד התורה וכמארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד שפי' רש"י מנוול זה היצה"ר ואם פגע בך להסיתך ולהדיחך מדרך הטוב והישר, משכהו לבהמ"ד הוא בחי' לימוד התורה, ואז אפי' אם אבן הוא נימוח שפי' בלק"ת בד"ה האזינו השמים שאפי' אם נעשה לבו כלב האבן הוא בחי' טמטום הלב שנעשה לבו אטום כאבן מלקבל דבר חכמה, הנה הוא נימוח כי התורה נמשלה למי' וכמ"ש הוי כל צמא לכו למי', וכמו המי' אם שהם רכי' וקלושי' מ"מ כשנוטפי' על האבן טיף טיף בהתמדה אם שהאבן הוא קשה מ"מ פועל שיעשה נקב על מקום שנוטף ונימח האבן על מקום ההוא, כן ד"ת פועלי' למחות את לב האבן להיות בחי' פתיחת