קיז

שבחסד עד"מ לבחי' חסד שבגבורה, או ת"ת שבחסד לחסד שבת"ת, שהרי בכל מדה היא התחלקות והתגברות בחי' א' על זולתה, ואי לזאת לא הי' יכול להיות יד כולם שוה בקיום המצות שעשו להיות כי אברהם קיים כל המצות ע"י היותו מרכבה למדת החסד, ונמצא כי קיים מצות תפילין ע"ד שדעת נחלק לחו"ג דספי' החסד, ויצחק קיים מצות תפילין ע"ד שדעת נחלק לחו"ג בספי' הגבורה שחו"ג דגבורה אינו דומה כלל לחו"ג דחסד, וממילא הי' צ"ל ענין עשייתם באופן אחר חלוקי' זמ"ז. אמנם הנה הגורם לכ"ז להיות כי הם קיימו כ"א ע"פ סדר עבודתו מלמטלמ"ע לפי שורש מדרגתו ומקור חוצבה, אבל אחר שניתנה תורה הנה יד כולם שוה בין היות שורש מדריגתו מחסד או מגבורה ולכן ב"ש וב"ה עם היותם חו"ג מ"מ היו שוי' בקיום המצות כו'.

אך הנה נודע שעבודת הנברא הגם שהיא בהכנה רבה במס"נ עצומה מ"מ אינה יכולה להגיע למעלה משורש מדריגתו מצ"ע ממקור חוצבו. והמופת לזה הוא ממה שארז"ל ש"מ מעיין עין עיטם גבוה מקרקע העזרה ך"ג אמה ושליש שהרי המקוה של כה"ג הי' ע"ג הפתח, שהפתח הי' גבוה ך' אמה, ושיעור גובה המקוה היא ג' אמות, ונמצא צ"ל שמעיין עין עיטם הי' גבוה מקרקע העזרה ך"ג אמה, ואם נא' שיכולי' להגביה המעיין גבוה יותר מגובה מקור חוצבו מהו הראי' שמעיין עין עיטם הי' גבוה כו' ך"ג אמה, הי' יכול להיות שלא הי' גבוה רק עשר אמות ומ"מ הגביהו להיות המקוה ך"ג אמה, אלא מוכרחים אנו לאמר שבלתי אפשר להגביה את המי' למעלה מגובה מקור מוצאם מן הארץ, וה"ז משל להבין שבחוק הנבראי' הוא שהנברא א"י לעלות ע"י עבודתו יותר ממקור חוצבו כו', ונמצא כי עבודת האבות אם כי עשו קיום המצות בהכנתם במס"נ הרי הגיעו לשורש נשמתם לבד. והגם כי האבות היו נשמות דאצי' אמנם נת' בסש"ב באג"ה סי' ך' שגם נשמות דאצי' הרי הם נפרדי' מהקו. אמנם ע"י מ"ת שניתנו התומ"צ שרומזי' לבחי' אדם שהם רמ"ח איברי' ושס"ה גידי', שהתורה בכלל נק' בש' אדם כמ"ש זאת התורה אדם והמצות רמ"ח מ"ע הם בחי' רמ"ח איברין דמלכא ושס"ה ל"ת הם שס"ה גידי', וע"ז ארז"ל ע"פ