קי

שנקרע לקרעי' מלבד אשר נקוו למקום אחד כ"א שנקרע לגמרי ונתבטל ונעשה יבשה, ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים מטעם הנ"ל שבמח' ארץ קדמה ובה יש כוונת נעיצת התחילה כנ"ל, ולהיות כי קשה הדבר להשפיל הגבוה בסדר השתלשלות ולרומם את הנמוך בסדר השתלשלות לזאת הי' קרי"ס קשה מכל הניסי' והנפלאות כו'. ועד"ז יובן בענין הזיווגי' להיות כי ע"פ סדרי השתלשלות הזכרי' גבוהי' מן הנקבות, ששורש הזכרי' הם מבחי' חסד כמ"ש זכר חסדו, והם מבחי' ש' מ"ה דז"א, ויש להם קדימה במעלה על הנקבות שהם מבחי' ש' ב"ן דמל', וכענין שמי' קדמו לארץ בסדרי השתלשלות, אמנם מצד כוונת נעיצת התחילה יש יתרון המעלה בבחי' מל' סודכ"ד שבה דוקא יש כוונת נעיצת התחילה וכנ"ל, ולכן מצד זה יש יתרון המעלה בנקבות ששרשם מבחי' מל' דאצי' שנק' ארץ, ולכן בה דוקא יש כח החידוש להוליד בדומה לו שהגוף הוא התחדשות גמורה נגד השפעת הטפה, להיות כי שרשה מבחי' המל' שבה יש כוונת נעיצת התחילה הוא בחי' האין המהוה גם היש דחכמה וכנ"ל. ואמנם להיות כי בסדר השתלשלות הזכרי' גבוהי' במעלה מן הנקבות, ולכן כדי להגבי' ולרומם נשמת הנקבות מנשמת הזכרי' מטעם הנ"ל מצד שרשן למעלה א"א לה אם לא שיושפל הגבוה וירומם הנמוך, וז"ע חתן חות דרגא, ודרכו של איש לחזור אחר אשה, ואז אחר הזיווג הנה הבנין עדי עד נמשך ממנה דוקא שהיא המולדת בדומה לו, ולכן ענין הזיווג שקשה מאד דהגם שנעוץ תחילתן בסופן אבל הוא בהעלם בלבד וכדי לבוא לידי גילוי קשה מאד כי צריך להשפיל את המשפיע ולהעלות המקבל כמו שנתגלה היבשה ע"י שהורד הים ונבקע בקריעה כו'. וזהו קשה לזווגם כקרי"ס דענין הזיווגי' דומה ממש לקרי"ס כנ"ל ובשניהם קשה מאד מטעם הנ"ל. ובזה יובן הטעם מה שנק' ארץ מל' רץ ומלשון רצון, וכמ"ש במד"ר בראשית פ"ה למה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, פי' ענין רץ ע"ד המאמר רץ לבך בבחי' התשוקה ברשפי אש שלהבת כו' לעלות למקור חוצבה למעלה מעלה עד שתעלה למח' הקדומה שבבחי' עצמיות המאציל הנק' קדמון לכל הקדומי' להיות נעוץ סופן בתחילתן דוקא, ואז יהי' בה כח המוליד ומחדש יש מאין מה שאין בשמי' וכנ"ל, ולכך נק' כנס"י ג"כ כלה מל' כלתה נפשי כו' בבחי' רצוא דוקא למעלה מעלה מבחי' החכ' וההתבוננות כמ"ש במ"א.

והנה עכשיו בזה"ג עדיין לא עלתה בחי' המל' הנק' סוף להיות נעוץ בתחילתן כנ"ל אלא מקבלת השפע מבחי' חכ' בלבד, וזהו מגיד מראשית אחרית פי' מגיד ל' המשכה כמו נהר דנגיד ונפיק כו' והיינו שבחי' הראשית דחכ' הוא אשר בא ונמשך להאיר עד בחי' המל' דאצי' הנק' אחרית סודכ"ד כו', ולא למעלה מן החכ'