קח

תחילה ואין לו תכלה בחי' האין המחדש היש דחכמה כו'. ואמנם הנה ג"ז מובן שמה שהראש והסוף שבנאצלים נק' יש מאין הנה זהו רק לגבינו, שאנחנו כבר באנו בהשתלשלות המדריגות יש מיש ולכן אנו קוראי' מקור ההתהות בשם יש מאין, אבל לא שבאמת הוא יש ונתהוה מאין, שבאמת אינו כן כ"א הוא ית' הוא יש האמיתי, וכל מה שנאצל ונתהוה הם אין ואפס וכולא קמי' כלא חשיב, רק שלגבינו שאנו נבראי' יש מאין ובאנו בהשתלשלות יש מיש לזאת אנו מכנים ראשית הבריאה וכן ראשית האצי' בשם יש מאין, שאנו קוראי' ההתהות והנאצל בשם יש, ומקורם אנו מכנים בשם אין ע"ש שאינו מושג לנו כלל וכלל, וגם שהם מחודשי' שאינו שייך שהי' כן תחלה קודם התהוותם, שקודם התהוות החכ' לבחי' שכל הגלוי לא הי' עדיין מציאת חכ' הגלוי' כלל, נמצא כי שם אין שאנו מכני' הוא שם המושאל שלפי דעתינו אי אפשר לנו לכנות באופן אחר מאחר שלא נודע כלל מהו ולכן מכנים זה בשם אין, והמציאות בשם יש, ובאמת לפי דיעה העליונה דבחי' ד"ע נהפוך הוא שהוא ית' הוא יש האמיתי וכולא קמי' כלא ממש חשיבי, ונמצא שכל מה שנעשה ונוצר ונברא ונאצל הם אין לגבי' ית'.

ועפכ"ז יובן הטעם למה שאנו רואי' שבארץ הגשמי' נמצא כח ההתחדשות קרוב לענין יש מאין יותר מבשמי', שהגם שהשמי' גבוהי' מן הארץ, וכמ"ש כגבוה שמי' מעל הארץ, וכתי' שמים לרום, מ"מ לא ימצא בשמי' ענין ההתחדשות כלל וכלל, אבל בארץ הנה אנו רואי' שהארץ תוציא צמחה ותגדל מדי שנה בשנה בתוס' מרובה פירות ותבואות רבים לאין שיעור, שיש מהם שהם כדוגמת יש מיש והם כל דברי' הנזרעי' שזורעי' תחלה איזה תבואה ואח"כ צומח מין זה עצמו, שלכאו' ה"ז יש מיש שהרי לא יצמח מדגן עד"מ חיטי', אמנם מ"מ באמת א"ז כ"א רק העלאת מ"ן לכח הצומח אשר בארץ, שהרי מהגרעין כמו שהוא בשלימות לא יצמח ממנו מאומה, כ"א לאחר שנרקב ונתבטל לגמרי לכח הצומח אשר בארץ ואז תוציא צמחה, והן אמת שלפי ערך העלאת מ"ן של הגרעין כן תצמח, היינו שאם הגרעין הנרקב הוא דגן יצמח דגן, מ"מ זהו לאחר שנרקב ונתבטל ישותו, ובלתי הארץ לא יצמח ממנו תבואה, ומה גם התוס' וריבוי שברצות ה' שולח ברכה שנצמח תוס' וריבוי, כמ"ש גבי יצחק וימצא שם מאה שערי', וגם רוב זרעוני גינה אינם נאכלי' כלל ומ"מ צומח מהם אילן עם פירות רבי', וגם בלתי זריעה כלל תוציא הארץ ג"כ צמיחה גם אחר שקוצרי' התבואה צומחי' ספיחי', ומכ"ש דשאי' ואילנות שאינם נזרעי' כלל הנה הם צומחי' מאין ליש לגמרי ע"י הכח הצומח אשר בארץ. משא"כ השמי' הנה מאז נתהוו בששת ימי בראשית השמי' וכל צבאם לא ניתוסף ונתחדש אפי' כוכב אחד, ולא נשתנה שום דבר מאז הבראם, כ"א עומדי' משי"ב בלתי תוספת ומגרעת כלל, ולכאו' הלא השמי' גבוהי' במדריגה כנ"ל ולמה בארץ דוקא ימצא כח