קה

ולהבין זה למה היתה כזאת מלפניו ית' שירדו המים ותראה היבשה, הלא ים ויבשה הם עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, ולמה נדחה ונשפל הגבוה מפני הנמוך, וגם לכאו' היה העולם באופן היותר נעלה שהרי הי' ע"ד עלמא דאתכסיא, וגם עכצ"ל שהירידה היא צורך עלי' ומהו ענין העלי' במה שנתגלה הארץ.

ובכדי להבין זה ילה"ק תחלה ענין הידוע בברה"ע שהבריאה היא יש מאין, ולכאו' יפלא הלא באמת נהפוך הוא, שהרי באמת כולא קמי' כלא חשיב, ובמה נחשב עוה"ז השפל והגשמי עד שנא' עלי' שנברא יש מאין שמכנים מציאת העולם בשם יש ונתהוה מאין, והלא הוא ית' הוא יש האמיתי, וגם אפי' לפי בחי' ד"ת ג"כ מושג שאין שייך לקרות בשם יש מאין כי הלא בהבראם בה"א בראם וכמ"ש כי בי"ה ה' צור עולמי' וארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז, ומאחר שכלליות הבריאה נברא רק משני אותיות, ומה תופס מקום שני אותיות נגד כלליות הדבור, והלא כלליות הדבור יותר נמוך במדריגה מן המח', וכ"ש ב' אותיות לגבי המח' שהרי גם נגד הדבור אינו תופס מקום כלל, וכ"ש לגבי בחי' חכ' דאצי' שכלא וכאין נחשבו גם מקור התהוות כל מציאות היש דבי"ע, וגם מציאות היש לגבי מקורם הב' אותיות הנ"ל מובן ג"כ שאינם תופסי' מקום כלל, שהרי השני אותיות הם מהווי' מציאות כל ההשתלשלות דבי"ע וזה מוכרח ומושג יתרון מעלת דבר המהווה על הדבר המתהוה, שבאמת מוכרח להיות מוסתר דבר המהווה מן הדבר המתהוה דאל"כ לא יהי' מציאות התהוות היש, ואיך מכנים ברה"ע בשם יש מאין. אך הענין הוא דענין מה שקוראי' זה בשם יש מאין הוא ע"י בחי' העלם והסתר דבר המהווה מן הדבר המתהוה, והיא הנותנת שזהו ההפרש בין השתלשלות שהוא בחי' יש מיש משא"כ ברה"ע הוא יש מאין, להורות שהדבר המהווה מסתתר מן הדבר המתהוה עד שאינו מושג כלל והתהוות זה היא מחודשת ממש שלא הי' תחלה באופן כזה בהמהווה. והענין הוא דהנה עד"מ שכל ומדות או גם מח' ודיבור ה"ה בחי' השתלשלות, והיינו שע"פ השכל שמבין שטוב לפניו הדבר ההוא נעשה אצלו אהבה וחשק לדבר הזה, או אם ע"פ ההתבוננות בשכלו שלא טוב לפניו ה"ה שונא דבר זה ואינו רוצה בשום אופן, שהרי יש ענין הדבר ההוא תחלה בשכלו ואח"כ בא מן השכל למדות, והרי בהיותו בבחי' גילוי המדה לאהוב או לשנוא הדבר הזה אינו דבר חדש אצלו שהרי הי' תחלה בשכלו, וגם במח' שהוא לבוש השכל ג"כ אינו דבר חדש שאם לא יהי' קדום בשכלו הבנת הדבר לא יוכל לחשוב זה במח', כי המחשבה היא רק לבוש להלביש השכל ולגלות העלם השכל לגבי עצמו כמו פעולת הדבור לגבי זולתו, וא"כ אינו שייך לאמר שבמחשבתו שחושב איזה דבר ה"ז התחדשות גמורה שלא הי' תחלה בשכלו, שבאמת אינו כן כ"א תחלה היתה כלולה בשכלו והמח' הוא רק מגלה העלם השכל ואינו דבר חדש כלל כ"א מה שהי' בשכל בהעלם בא במח'