קג

נמשך מבחי' היותר גבוה גם מבחי' יחו"ע יעו"ש. ועד"ז יובן בענין ב' בחי' מראות בעבודה שבנפש האדם שעי"ז ממשיכי' מלמעלה להיות מביט עלינו בשתי עיניו הוא בחי' יחוד יחו"ע ויחו"ת, שגם ביחו"ת יהי' נמשך גילוי אלקותו ית' כמו ביחו"ע שזהו מבחי' הגבוה משניהם כו'.

ועפ"ז יובן ענין וישם את הכיור בין אוה"מ ובין המזבח שהוא מחוץ לפרוכת, והיינו כי המראות האלו הנה הם באי' מבחי' הבירור שמחוץ דוקא שהוא בירור הנה"ב, ומעשה המצות נתלבשו ג"כ בדברי' גשמי'. והיותם נחושת היינו כמ"ש ומצחך כנחושה פי' ע"ד מאמר יהודה בן תימא הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמי' והיינו להתגבר ולהתחזק בעבודת ה' בקיום התומ"צ ובירור נה"ב ולעמוד נגד כל מונע מבית ומבחוץ, ולא יבוש מפני המלעיגי' שע"ז צ"ל מצחך כנחושה, והכח ע"ז הוא בחי' התורה שנק' עוז ותושי' כו' ומרומז ג"כ בתי' נחש"ת שהוא ר"ת נובלות חכ' שלמעלה תורה שהיא הנותנת כח מלמעלה בקיום התומ"צ ובירור נה"ב כי אלמלא עוזרו לא הי' יכול לו כ"א ע"י סיוע מלמעלה שהוא בחי' התורה כו'.

ויתן שמה מים ורחצו כו' הוא בחי' הרחיצה שאח"כ מן הכיור, והיינו כי הלבושי' דתומ"צ ובירור נה"ב שהם בחי' העלאת מ"ן צריכי' רחיצה במי המ"ד דחכ', והוא ע"י משה דכתי' בו כי מן המים משיתיהו בחי' ים החכ' שכל התורה הוא בחי' כד מים זה, ולכן משה דוקא הוא הנותן שמה מים מי החכ', שיומשך המשכת מ"ד לרחוץ הלבושי' דתומ"צ ובירור נה"ב הצריכי' כיבוס ע"י המשכת מ"ד, ועז"נ שינייך כעדר הרחלי' שעלו מן הרחצה, רחלי' הוא בחי' צמר הם הלבושי' שנעשי' ממעשה המצות שנמשכי' מבחי' לבושי' כתלג חיור וכתי' הנותן שלג כצמר וכתי' ושער רישי' כעמר נקי, שעלו מן הרחצה ר"ת משה שהרחיצה נמשך ע"י משה שהוא הנותן מי החכ' בכיור כו'. ורחצו כו' את ידיהם ואת רגליהם היינו כי הידי' הם חו"ג ומהצפרני' יכול להיות יניקה מחסד לישמעאל, ומגבורה כו', ולכן הם צריכי' רחיצה ע"י מי החכ' להיות בבחי' ביטול ומותר בעולם, וע"ד ונחנו מ"ה דמשה שזהו מבחי' חכ' כח מ"ה, ואז ממילא אינו שייך תאוה דישמעאל שצריך לכולא כמ"ש ידו בכל, ולא כעס ורציחה דקו השמאל, וזהו שורש ענין רחיצת ידים. וכמו"כ יובן ענין רחיצת הרגלי' מבחי' האבק מל' דק"נ שלא יומשך אחריה ושלא להיות בבחי' ואץ