צח

כענין טפת הזרע שנמשכה ממוח האב שלא יתכן לומר שגם בעודינה במוחין היתה גשמית שא"כ הי' נחסר מהמוח כו', אלא שבאמת התחלת המשכתה מן המוח היא כח רוחני לבד אלא שאח"כ בהשתלשלות ירידתה דרך חוט השדרה נשתנית ונעשית גשמית, כן הנשמה עיקר שרשה הוא מבחי' אלקות ממש כמ"ש בנים אתם לה' אלקיכם רק שנשתלשלה בירידתה להיות בחי' נברא יש ודבר, וזהו שאנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא אלא שירדה בבחי' אתה בראת כו' בחי' בי"ע עד שנפחת בי כמ"ש ויפח באפיו, וא"כ איך תוכל הנשמה להשיג מהות ועצמיות אלקות.

והענין הוא דהנה כתי' ויבא משה בתוך הענן ויהי שם וגו' לחם לא אכל וגו' והי' גופו הגשמי ניזון ממזון רוחני לבד כמ"ש לחם אבירים אכל איש, זה משה, כמו המלאכי' ממש, ואיך יוכל להיות זה שגשמי יקבל מזון וחיות מרוחני שהם מובדלי' זמ"ז בתכלית, אך זהו ענין הענן שהי' משרע"ה מתכסה בו דהיינו שהענן הי' שרשו ממדריגות אלקות מאד נעלה אך שנשתלשל ונתגשם להיות לבוש למשה שע"י יוכל להשיג אלקות, כמשל אדם הרואה ומסתכל באור צח דרך אספקלריא, כמו"כ תורה ומצות מעשיות ששרשם מרצה"ע וחכמתו ית' שהם מיוחדי' בו ית' חכים כו', שהם למעלה מזיו השכינה שהוא רק התפשטות החיות ונשתלשלו ונתפשטו ונתלבשו בעניני עוה"ז הגשמי, כמו ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף הגשמי וצדקה בגשמיות, וכשהאדם עוסק בתורה ובמצוות הם הם נעשי' לבושי' לנשמתו שתתלבש בהם בג"ע שעל ידם תוכל הנשמה שהיא נברא להשיג זיו השכינה מהות ועצמיות אלקות. ויובן זה עד"מ דבר חכמה ושכל גדול אין יכולי' להסביר לפני קטן בחכמה כ"א ע"י לבוש ומשל שכאשר מלבישי' השכל במשל אז מבין הדבר, כמו"כ נקראי' מעשה המצות בשם לבושי' שהם משל ומליצה להשיג על ידם בחי' א"ס, ולכן נא' רחבה מצותך מאד שהם כלי' ולבושי' רחבים שבהם וע"י תשיג הנשמה בג"ע בחי' א"ס שהוא בבחי' מאד בלי גבול. ולכן נק' התורה בשם משל כמ"ש כי כאשר יאמר משל הקדמוני פי' שהיא משל שע"י המשל הזה יושג אוא"ס בחי' קדמונו של עולם, והיינו כי כדי שיהי' התגלות עצם רצון אוא"ס זה א"א שיוכל לבוא לידי גילוי לשום נברא רק ע"י התלבשות רצונו ית' בעשי' גשמי' הם מעשה המצות, שלכן נק' המצות לבושי' והתורה משל כו'.

וז"ע האספקלריא שע"י יכולי' לראות מרחוק דרך או"י, שאין לך ריחוק היותר גדול מן הנברא לגבי השגת א"ס ב"ה, וע"י אספקלריא המאירה דמעשה