צו

וישם את הכיור

בס"ד. (ש"פ פקודי, ל"ב).

[zman_begin]פקודי[zman_end]

וישם את הכיור בין אוהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים לרחצה ורחצו ממנו משה אהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם, שזה הי' ביום שמיני למילואי' שהושוו משה אהרן ובניו, והרחיצה היתה מן הכיור. ולהבין שורש ענין הרחיצה צ"ל ענין הכיור, שהכיור הי' מנחושת וכמ"ש ויעש את הכיור ואת כנו נחושת במראות הצובאות אשר צבאו פתח אוה"מ (ויקהל ל"ח ח') ומ"מ פי' רש"י והוא ממד"ת בנות ישראל הי' בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות, אף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והי' משה מואס בהן מפני שעשוי' ליצה"ר, א"ל הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל שע"י העמידו הנשים צבאות הרבה במצרי' וכו' וזהו שנא' במראות הצובאות ונעשה הכיור מהם לשום שלום כו' להשקות כו' ותדע לך שהן מראות ממש שהרי נא' ונחושת התנופה שבעים ככר ויעש בה וגו', וכיור וכנו לא הוזכרו שם שלא הי' נחושת של כיור מנחשת התנופה, וא"כ צ"ל מדוע נא' נחושת סתם.