צד

שבלעו"ז שנק' נחושת, שלכן נק' המברר ע"ש התלבשותו במתברר כמשנ"ת במ"א מענין שהמברר בהכרח שיתלבש במקום המתברר, ולכן הגם כי התורה בעצם היא למעלה מזמן ומקום, שלכן כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה הגם כי כעת לא יש בהמ"ק כו' כמ"ש מזה בלק"ת בד"ה בשעה שהקדימו, מ"מ בהכרח שתתלבש במקום המתברר, וכמ"ש לע"ל ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי, כמ"ש מזה בד"ה ולאחותו הבתולה, ועש"ז נק' התורה נחושת. וגם התורה היא בחי' קנה האמצעי שבכף מאזני' שהקנה הוא המברר המשקל, שהרי לפ"ע המשא של המשקל שנותני' בכף האחת כן לפי ערך זה מגבי' הדבר הניתן בכף השני', והמברר הדבר שהוא אמיתות זהו הקנה שבאמצע כו', כן בג' דברים אלו לפ"ע המשכת החסד בגמ"ח כן לפי ערך זה מתעלי' הניצוצי' בעמוד העבודה, שלפ"ע ההמשכה במעהמ"צ מבחי' קדש העליון, שלכן מברכי' על כל מצוה אשר קדשנו במצותיו, שקדשנו בקדש העליון ע"י שציונו מצותיו ית', לפי ערך זה ממש מתעלים הניצוצות בעמוד העבודה, והמברר הוא בחי' התורה שהיא הקנה האמצעי כו', וז"ע בוחן לבות דא יעקב קו האמצעי בריח התיכון כו' כמ"ש במ"א.

ומעתה יובן ענין מחצית השקל שהעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט מעשר, שהגם שהכוונה היא גם על מארז"ל אין עני אלא בדעת, ואין עשיר אלא בדעת מ"מ העשיר לא ירבה על עשר והדל לא ימעיט מעשר, ולכאו' אינו מובן מפני מה ולמה ישתוו העני והעשיר.

ויובן בהקדם מ"ש עבדו את הוי' בשמחה, ולכאו' צ"ל הלא כתי' שמחו צדיקי' בהוי' שאינו אלא צדיקי' לבד, ומהו שאומר עבדו את הוי' בשמחה שמשמע שהציווי הוא לכל ישראל. אך הענין הוא דבאמת יש ב' בחי' שמחה, הא' הוא שמחמת שמתבונן שע"י שעושה המצוה הוא מקיים רצון העליון ב"ה אשר מזה צריך לשמוח מאד, שהרי אנו רואי' שאינו דומה אצל העושה כשהמצווה הוא אדם קטן, או שכאשר המצווה אותו הוא אדם גדול כמו המלך הגדול כשמצווה לא' לעשות איזהו דבר שאז עושה זה בשמחה נפלאה ובתענוג עצום, שהוא מפני ההתבוננו' שבעשייתו מקיים ומשלים רצון אדם הגדול, וכ"ש שכאשר יתבונן כשעושה איזה מצוה ה"ה מקיים רצה"ע ב"ה שצריך לשמוח מזה מאד שהרי הוא מקיים רצון ממה"מ הקב"ה, והגם כי אינו שייך לומר ע"ז שהוא משלימו שהרי אנת הוא שלימותא דכולהו, מ"מ