צב

סוכ"ע, כי בחי' סוכ"ע הוא מה ששייך לעלמין עכ"פ כנ"ל, אבל קדש מלה בגרמי' הוא בחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' עלמין שבחי' זו המשיך משה דוקא, והוא לפי שמשה משה לא פסיק טעמא, והיינו כמ"ש במ"א בענין אברהם אברהם פסיק טעמא שאברהם דאצי' אינו בערך א' עם אברהם דבי"ע, אבל משה משה לא פסיק טעמא שמשה שלמטה הי' שוה ממש עם שרשו כמו שהוא למעלה, ע' מזה בת"א בביאור ע"פ ואלה המשפטי' בסופו, ובד"ה וילך איש מבית לוי, ולכן הוא הוא הממשיך בחי' קדש מלה בגרמי' בחי' מ"ה דחכ' בנש"י לחזק האמונה עד שיומשך בחי' דעת בהאמונה, ואז העבודה היא עבודה שלימה, וכמ"ש דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם, פי' שע"י הדעת אשר נמשך בהאמונה עי"ז ועבדהו בלב שלם שה"ע שלימות העבודה כו'.

והנה מתרומת מחצית השקל היו לוקחי' קרבנות כמארז"ל במשנה רפ"ד דשקלי' התרומה מה היו עושים בה לוקחי' בה תמידי' ומוספי' כו' וכל קרבנות הצבור, ונת' במ"א שורש ענין הקרבנות בעבודה שהוא בחי' בירור נה"ב ועכשיו תפלה במקום קרבנות תיקנו, שהתפלה היא ג"כ בירור נה"ב, וז"ש (משלי י"ז ג') מצרף לכסף כור לזהב בוחן לבות ה', ופי' בזהר מצרף לכסף דא אברהם, כור לזהב דא יצחק, בוחן לבות דא יעקב, וכתי' (משלי ך"ז ך"א) מצרף לכסף כור לזהב איש לפי מהללו, פי' שכמו ע"י המצרף והכור מבררי' ומנקי' הזהב והכסף מן הפסולת המעורב בהם, כן איש לפי מהללו הוא בחי' הבירור שלו בתפלה לפי ערך ההילול והשבח בהתבוננותו בה' אחד ושמו אחד, הוא בחי' האמונה בסובב וממלא והמשכת הדעת בהם שה"ע ורעה אמונה להמשיך דעת באמונה שיהי' כאילו רואה כו'. ובכדי לבוא לזה צריך להקדים תחלה פסוד"ז הוא לזמר עריצי' ולהכרית כל החוחי' המונעי' ומעכבי' מבית ומבחוץ, והוא ע"י ההתבוננו' בביטול ושירת המלאכי' והילול כל מה שנברא בששת ימי בראשית, ואיך כי הוא צוה ונבראו בדרך ממילא ומאליו וכמשנ"ת ביאור ד"ז במ"א באורך, ולכן אני הוי' לא שניתי, ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל וכלל, והיינו מפני כי ה' אחד שגם עכשיו לאחר שנבה"ע הוא אחד ומיוחד שלא יש שום מציאות אמיתי זולתו ית', וכל מה שנברא הם הוים ונפסדי' ולכן אינם מציאות אמיתי. וכד דייקת בהו שפיר תמצא שגם הם כחות אלקות המוסתר ונעלם כמ"ש בד"ה מי כמוכה הנ"ל, ונתהוו מכח שמו ית' שז"ע שאנו אומרים אח"כ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ולפי ערך האריכות בהילול הלזה והעמקת הדעת בהתבוננו' במוח בינתו ותבונתו לפי ערך זה