פד

כליתם הגם כי מתבונני' בבחי' אני ה' לא שניתי (דאל"כ הצ"ל ואתם לא שמתם על לבכם) הנה הסיבה לזה הוא חלישות כח הנפש שאין בכוחה לצאת מנרתקה ומאסרה, והוא מ"ש כשל בעווני כחי שע"י העוונות נכשל ונתחלש כח הנפש וכמ"ש כי אם עונותיכם היו מבדילי' ביניכם לבין אלקיכם, ובאמת גם לא עוונות ממש אלא גם גשמיות הגוף וחומריותו הוא שנעשה מסך מבדיל שהוא הוא המיצר וגבול שמגביל ומלביש את הנפש עד שמורידה לימשך אחריה בתענוגי' גשמי' ואינה יכולה לעלות ולצאת ממנה, ועז"נ ותרא את עני אבותינו במצרים אין עני אלא בדעת שנחלק לחו"ג בחי' אהוי"ר הוא בחי' הכוסף והתשוקה הנ"ל והוא ע"י שהם במצרי' בחי' מיצר הגוף שמגביל ומלביש הנפש עד מאד. ולזה ניתנה התורה לישראל שהתורה נק' עוז שהיא הנותנת כח ועוז לנה"א להתגבר על חומריות הגוף ונה"ב וגסותם לצאת ממסגר אסיר, וכמ"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום פי' ע"י התורה שנק' עוז שנתן ה' לעמו עי"ז הוא מברך אותם בשלום ב' בחי' שלום, כמארז"ל שלום בפמשמ"ע ושלום בפמשמ"ט, שלום הוא בחי' התקשרות, והשלום שבפמשמ"ע הוא בחי' גילוי אוא"ס ב"ה ממש בנה"א להיות קשורה ומיוחדת בבחי' ביטול ממש, והשלום בפמשמ"ט היינו הארת כוחות הנה"א המלובשי' בגוף ונה"ב שלא יהי' מונע ומעכב מצד הגוף ונה"ב רק שיהיו כולם מסכימי' ומתרצי' לבחי' ביטול זה, כי התורה שנק' עוז נק' ג"כ תושי' שמתשת כח הסט"א שמצד הגוף, ולאום מלאום יאמץ כשזה קם כו', וז"ע התורה בדרך כלל שהיא להוסיף עוז בנה"א ולהתיש כח הנה"ב.

ועפ"ז יובן ההפרש בין לוחות ראשונו' שקודם חטא העגל ובין לוחות אחרונות שאחר חטא העגל, כי לוחות הראשונות היו ע"ד כללי התורה, שאורייתא מחכ' נפקת, אמנם בלוחות אחרונות יש הלכות מדרש ואגדות, פי' הלכות היא כל הלכה בדקדוק ושיעור, וע' בלק"ת בביאור בשעה שהקדימו שהפרטי' נמשכו מבחי' מו"ס מבחי' קו המדה בוצינא דקרדוניתא הוא בחי' גבו' דע"י שמלובש במו"ס שמודד כל המדידות שיהי' הסוכה ז' טפחים ומשהו דוקא, וזהו תעלומות חכ' כו' בחי' עומק החכ' דמו"ס כו', וע"ד דברי סופרים ששרשם מבחי' סופר שלמעלה מספר כמ"ש בלק"ת בשה"ש ד"ה שחורה אני דרוש השני, ולכן נק' רוב חכמה ותעלומות חכמה, וכ"ז הוא בכדי לברר עה"ד טו"ר ע"י ריבוי הגדרי' וסייגי'.