עט

שהוא בחי' עצמיות של אותו דבר הלבן, שהרי א"א לעשות גוון לבן כמו שאפשר לעשות ולצבוע בכל המראות שיש גווני' שצובעי' בהם, משא"כ בלבן שאין שום צבע שיוכלו לצבוע גוון לבן כלל, והיינו מפני שגוון זה הוא עצמיות (רק שהפשתן בלייחט מען והוא רק להוציא מההעלם את גילוי גוון עצמותו כו') ולכן נק' בגדי קדש, והכה"ג ביוכ"פ הי' נכנס בבחי' עצמיות אלקותו ית', לכך הי' נכנס בבגדי לבן דוקא, כי אין שם למעלה שום גוון כלל רק בחי' עצמיות, ומשם הי' הכפרה ונסלח כו'.

ומעתה יובן ג"כ ענין המצנפת והאבנט, כי האבנט פעולתו לחבר הלבושי' עם הגוף שלא יהי' חלל ביניהם, והענין שהלבושי' הם בחי' מקיפי', ושיהיו מתחברי' עם הפנימי' הוא ע"י המשכת מקיפי' עליוני' יותר, שלהיותו עליון יותר יכול להכריח את המקיף שתחתיו שיתחבר עם הפנימי, כי יש כמה מדרגו' מקיפי' זה עליון מזה כנ"ל, משא"כ המצנפת הוא רק סובב לראש לחממו, ולכן שם רק י"ו אמה, ובאבנט צ"ל כל ל"ב אמה שאז יוכל לחבר וד"ל. והענין כי יש ל"ב נתיבות ד"פ הוי' אדנ"י וכנודע בענין ד' מוחי' דתפילין, אך סיבת התחלקו' לד' מוחי' הוא לפי שהדעת מתחלק לב' ונעשה ב' בחי' חו"ג ולכן במוח יש ב' בחי' שורש ימין ושמאל חו"ג אבל לא יותר, וע"כ הם י"ו אמה ב"פ הוי' אד', אבל בלב צ"ל יותר כדי לחבר המקיפי' עם הפנימי', ולזה נצרך כל הל"ב נתי', והיינו שהדעת מתחלק לב' מוחי' בב' חללי הלב חלל השמאלי מלא דם גבו', וחלל הימני מלא רוח חסדים, הגם שבלא"ה יש חו"ג היינו בבחי' מדות בלבד חסד ויתור כו', משא"כ מה שהדעת מתחלק לב' מוחי' חו"ג היינו החסד שע"י החכ' וכן הגבורה כו'.

וביאור ענין ההתחברות יותר הוא כי כהן גדול רב חסד שבלי גבול, ואיש כהן חסד סתם, וכנודע דאית חסד ואית חסד כו', כמו בגשמיו' יש מי שהוא בעל צדקה בגבול, ויש הרבה מאד, ובכלליו' חסד שבעוה"ז עושר ומזון בגבול, וחסד שבעולמו' העליוני' בלי גבול, ובכדי שיתחברו יחד הוא ע"י גילוי בחי' עליונה יותר, ולכן חגר האבנט בין אצילי ידיו דוקא ששם צ"ל ההתחברות (כי הוא בחי' חו"ג) והיינו ע"י ל"ב נתי' שעש"ז נק' הלב כן, לב שבו יש ל"ב אורות ע"י התחלקות הדעת לב' מוחי' חו"ג כנ"ל, ומקיפו ומחזירו כרך ע"ג כרך בחי' עיגולים, כנודע הענין בבחי' עיגולי' ויושר שהעיגולי' הוא עד"מ כשהאדם משיג איזה שכל ששכלו מקיף