עח

דיומא. להבין ענין המצפנת, הנה המצנפת של כה"ג ארכה ט"ז אמה, האבנט ל"ב אמה מקיפו ומחזירו כרך ע"ג כרך (רמב"ם פ"]ח] מהלכות כלי המקדש), תחלה צ"ל כל עיקר ענין הבגדים מהו, בהיות כי מצינו באדם עד שלא טעם מעה"ד נא' ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו, ומשטעמו מעה"ד אזי ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם, וכן מצינו בנביאי' כשהי' רוח נבואה לובשתם היו ערומים כמ"ש גבי שאול כשנעשה גם הוא נביא עיי"ש בשמואל א' סי' י"ט כ"ד, וזהו לפי שמעלת הנביא הוא שמגיע כמו שהי' בחי' אדה"ר לפני החטא (ע' הקושיא במו"נ), הרי שהבגדים באי' דוקא מחמת השכל שלכן הנביאי' שנמנע מהם השכל של עה"ד כ"א ע"ד שהי' אדה"ר טרם שטעם מעה"ד (שאז נפקחו) הולכים ערומים, אלא שהבגדים גשמיים שלנו באי' מחמת השכל דטו"ר, (ובחי' אדה"ר לפני החטא וכן הנביאי' הוא למעלה מבחי' חכמה זו), אבל כן למעלה שהלבושים הוא מבחי' חכמה, ולכן בגדי כה"ג נק' בגדי קדש דוקא.

והנה הן היו מפשתן דוקא כמ"ש כתונת בד קדש ילבש ומכנסי בד, ובאבנט בד, ובמצנפת בד וכו', כי הפשתן מובדל באחת מכל מיני צמיחה כמו חטים ודגן וכיוצא שכולם יכול להיות שיהי' גדל מזרע א' כמה שבלים משא"כ בפשתן שאינו גדל יותר משבולת א' מזרע א' ולכן נק' בד כמארז"ל שגדילי' בד בבד. והענין לפי שבחי' זו נמשכת מעולם האחדות ולכן הי' הכה"ג צריך להיות לבוש ביוכ"פ בבגדי' שמהם דוקא כי אז הוא נכנס לפני ולפנים בעולם האחדות לכפר על כל פשעי בנ"י וכמ"ש ונסלח כו' והיינו בבגדי פשתן דוקא. ולכך הן בגדי לבן כי בחי' הלבן אינו כשארי המראות